אגדת גביא בן פסיסא בביה"ד של אלכנסדרוס

אגדת גביא בן פסיסא בבית הדין הבינ"ל של אלכסנדר מוקדון

התביעה נגד העם היהודי היושב בציון בבית הדין הבינ"ל בהאג אינה התביעה הראשונה בהיסטוריה נגד העם היהודי ועל זכותו על אדמת ארץ ישראל.

התביעה הבינ"ל הראשונה נגד העם היושב בציון מוזכרת בתלמוד הבבלי והיא מתקופת בית המקדש השני (המאה השלישית לפניה"ס) עת שלט הקיסר היווני אלכסנדר מוקדון.
תמונה מתוך ויקיפדיה.

וכך מספר הבבלי במסכת סנהדרין דף צ"א ע"א:

כשבאו בני אפריקיא לדון את ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון אמרו לו: ארץ כנען שלנו היא דכתיב (במדבר לד, ב): "ארץ כנען לגבולותיה וכנען אבוהון דהנהו אינשי הוה". אמרו לו לאלכסנדר, ארץ ישאל ניתנה לכנען שהיה בנו של חם בנו של נח, ואנחנו צאצאים לכנען ולכן הארץ שייכת לנו ואין זכות ליהודים לבנות להם שם מקדש ומדינה. פנה אלכסנדרוס ליהודים וביקש לשגר נציג על מנת לדון מול הטענות הללו. אמר להו (לחכמים) גביהא בן פסיסא: "תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס מוקדון אם ינצחוני אמרו הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה נצחתכם".

נתנו לו רשות והלך ודן עימהם. כשעמד בפני אלכסנדרוס והתובעים אמר להם, לבני אפריקיא: מהיכן אתם מביאים ראייה (שארץ כנען שלכם) אמרו לו מן התורה (מתוקף היותנו צאצאי כנען ולכן הארץ שלנו).

אמר להן אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה שנאמר (בראשית ט, כה): "ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו". עבד שקנה נכסים עבד למי? ונכסים למי? ולא עוד אלא שהרי כמה שנים שלא עבדתונו. ז"א, כל נכסי העבדים שייכים לבעה"ב, משמע לישראל.

אמר להם אלכסנדרוס מלכא: "החזירו לו תשובה". אמרו לו: "תנו לנו זמן שלשה ימים". נתן להם זמן בדקו ולא מצאו תשובה מיד ברחו והניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות ואותה שנה שביעית היתה ונהנו ישראל משדות אלה משום הדוחק שהיה בשמירת שנת השמיטה.

שוב פעם אחת באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון. אמרו לו: הרי הוא אומר "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" (שמות יב, לו). "תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו". לפני שיצאו ישראל ממצרים כתוב בתורה שישראל השאילו מהמצרים כסף וזהב. שיואילו להחזיר לנו המצרים את הכסף והזהב.

אמר גביהא בן פסיסא לחכמים: "תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס אם ינצחוני אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם". נתנו לו רשות והלך ודן עמהן. אמר להן: "מהיכן אתם מביאין ראייה? אמרו לו מן התורה. אמר להן אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה שנאמר (שמות יב, מ) "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה". תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה.

ענה להם גביהא בן פסיסא, אתם צודקים בעובדות. השאלנו כסף וזהב. אבל, עבדנו אצלכם 60 אלף איש במשך 230 שנים, תנו לנו שכרם בגין העבודות שעבדנו אצלכם.

אמר להן אלכסנדרוס מוקדון (לבני מצרים) החזירו לו תשובה. אמרו לו: תנו לנו זמן שלשה ימים. נתן להם זמן. בדקו ולא מצאו תשובה. מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו ואותה שנה שביעית היתה. ומהשדות הללו נהנו ישראל.

ושוב פעם אחת באו בני ישמעאל ובני קטורה (קטורה, היא הגר, היא פילגש אברהם אם ישמעל) לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון.

אמרו לו: "ארץ כנען שלנו ושלכם דכתיב (בראשית כה, יב) "ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם וכתיב (בראשית כה, יט) אלה תולדות יצחק בן אברהם". הטענה היתה שישמעאל בן אברהם ולכן מגיעה לו חלק בירושת אבייו, חלק מארץ ישראל.

אמר להן גביהא בן פסיסא לחכמים. תנו לי רשות ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס מוקדון אם ינצחוני אמרו הדיוט שבנו נצחתם ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה רבינו נצחתכם. נתנו לו רשות הלך ודן עמהן.

אמר להם (לבני ישמעאל) מהיכן אתם מביאין ראייה אמרו לו מן התורה. אמר להן אף אני לא אביא ראייה אלא מן התורה שנאמר (בראשית כה, ה) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות, אב שנתן אגטין (כתבים ושטרות חלוקה) לבניו בחייו ושיגר זה מעל זה כלום יש לזה על זה כלום. לפי דין תורה וגם לפי החוק הפוספוטמי שבאותה התקופה,, אדם המשלח את עבדיו כשהוא מעניק להם מתנות, אין להן זכות בירושת אביהם.

מה ידוע לנו על גביהא בן פסיסא? זמנו הוא זמנו של אלכסנדר מוקדון, מראשית התקופה ההלניסטית בארץ, אולי מימיו של שמעון הצדיק. הוא היה בן למשפחת כוהנים, ואף פעל כשומר בית המקדש. בבראשית רבה הוא קרוי גביעה בן קוסם. יש אומרים, כי השם 'גביעה' קשור בעובדה שהאיש היה גיבן, וצורת גבו היתה כגביע. כאן, במסכת סנהדרין, מסופרים כמה סיפורים עליו, כנציג היהודים, שהתווכח ואף ניצח את בני העמים העוינים ליהודים לפני המלך אלכסנדר.
אָמַר לוֹ מִין אֶחָד לִגְבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא: אוֹי לָכֶם, רְשָׁעִים, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁהַמֵּתִים עֲתִידִים לִחְיוֹת: אֵלּוּ שֶׁעַכְשָׁו חַיִּים עֲתִידִים לָמוּת, וּמִי שֶׁכְּבָר מֵת יִחְיֶה? אָמַר לוֹ גְּבִיהָא: אוֹי לָכֶם, רְשָׁעִים, שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים שֶׁהַמֵּתִים לֹא יִחְיוּ: מִי שֶׁאֵינוֹ קַיָּם נוֹלָד וָחַי, מִי שֶׁחַי כְּבָר - לֹא כָל שֶׁכֵּן! אָמַר לוֹ: 'רְשָׁעִים' קָרָאתָ לָנוּ? אִם אָקוּם (בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים) אֶבְעַט בְּךָ וַאֲיַשֵּׁר אֶת גַּבְנוּנִיתְךָ! אָמַר לוֹ גְּבִיהָא: אִם אַתָּה עוֹשֶׂה כֵּן – רוֹפֵא אֻמָּן תִּקָּרֵא, וְשָׂכָר הַרְבֵּה תִּטֹּל.