חג פּוּרִים נחוג בי"ד באדר ("פורים דפרזים") או בט"ו באדר (בירושלים וביתר הערים שהיו מוקפות חומה בימי יהושע בן נון; "שושן פורים"). החג נקבע כיום הודאה לה' על הצלת היהודים באימפריה הפרסית מרצח עם שזמם לבצע בהם המן, המשנה למלך אחשוורוש. שם החג נקרא על שם הפור שהפיל המן, ולפיו בחר את היום השלושה עשר באדר לביצוע מזימתו להשמדת היהודים .לפי המסופר במגילת אסתר, אירע ביום זה הנס, והיהודים גברו על אויבהם. לכן חגגו את שמחת הניצחון למחרת בי"ד באדר.בשושן הבירה לא פסק הקרב באותו יום, אלא נמשך למחרתו, ולכן חגגו היהודים שם את הניצחון בחמישה-עשר באדר – הידוע בשמו שושן פורים.
פירוש המילה פור הוא: מזל, גורל – חרס או אבן קטנה שהיו מטילים כדי לקבוע ולקבל החלטות. במזרח הקדום רווח המנהג להפיל גורל לצורך הכרעות ממלכתיות, כגון – מינוי שרים, יציאה למלחמה וכריתת ברית שלום.
"כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם [=לְהַשְׁמִידָם] וּלְאַבְּדָם… וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ. עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים – עַל שֵׁם הַפּוּר…" מגילת אסתר פרק ט פסוקים 24 –26
מקור המנהג להתחפש בפורים
בספרות חז"ל ובספרות הגאונים והראשונים אין זכר למנהג התחפושות בפורים. ואין לדעת מתי החלו במנהג זה. הידיעה הראשונה על התחפשות בפורים הגיעה אלינו מן המאה ה- 13. כנראה, שבתחפושת פורים חלה התפתחות. תחילה החלו להתחפש בבגדי ערלים.
