סיפורו של נמל תל-אביב
כפי שסיפר וותיק בית הכנסת וגימלאי הנמל אפריים ברוך ע"ה
אפריים נהג להדריך קבוצות מטיילים ולספר את סיפור הנמל . לשם כך השתמש בעזרים תמונות ומסמכים שונים ולהלן אביא את עיקרי דבריו כפי ששמעתים ממנו בהרצאותיו בבית הכנסת
רקע
נמל תל אביב הוא הנמל העברי הראשון אשר הוקם בעת המאורעות ובלשון הערבים, בעת מרד הערבי הגדול (מאורעות 1929-1936). באותה העת, נמל יפו היה הנמל דרכו הוכנסו סחורות לארץ ישראל והערבים השביתו אותו מידי פעם על מנת לפגוע בישוב העברי. ההשבתה הארוכה ביותר החלה באפריל 1936 ונמשכה 6 חודשים ונועדה לפגוע ביישוב העברי ובבריטים. היות ולישוב העברי באזור המרכז מרכז הארץ לא נותר מוצא לים, הבריטים נאלצו למצוא פיתרון ואישרו ליישוב היהודי לפרוק סחורות בחוף תל אביב ומדובר היה בצעד ראשון לבנייתו של הנמל שהיווה סמל במאבק של היישוב העברי כנגד שלטון המנדט הבריטי .
הקמת מזח עץ זמני - כך התחיל להיבנות הנמל
השער הימי באותה העת למרכז הארץ היה דרך נמל יפו ההיסטורי והקמת הנמל בעיר העברית הראשונה היווה צורך כבר בשנת 1914 עת קבע בהחלטתו ועד השכונה, שבמסגרת כל תכניות הפיתוח המיועדות לעיר העברית הראשונה יוקם נמל בתל אביב. תחילת התכנון, במזח שיועד לפריקת סחורות שבנייתו תוכננה ברחוב אלנבי. המיקום נקבע משום האפשרות להפכו לפלטפורמה לנמל אוטונומי או כחלק מנמל יפו.אף אחת מהתכניות הללו לא יצאה לפועל על אף האישורים שהתקבלו משלטונות המנדט הבריטי.
בניית מזח העץ הישן
מאורעות תרפ"ט-תרצ"ו היוו נקודת מפנה משום שאז התברר לבריטים הצורך וההכרח לאפשר מוצא לים ליישוב העברי התרכז במרכז הארץ בתל אביב, מוצא ללא תלות בנמל יפו. במאי 1936, התקבל האישור ומייד החלו בבניית מזח עץ משום הרצון לקבוע עובדות בשטח וזאת משום שחששו שהבריטים יתחרטו ויחזרו בהם מהסכמתם. המזח הוקם במקום שנקרא עד היום יריד המזרח משום שהיה קרוב לשפך הירקון והחוף באותו המקום היה נרחב .
האניה הראשונה שפרקה סחורה באמצעות מזח העץ הייתה האניה "צ'טוורטי" שהפליגה תחת דגל יוגוסלבי שנשאה מטען 1,000 טון מלט. פריקת מטען המלט נעשה דרך מזח העץ שבסמוך אליו בנו צריף שייועד למשרד מכס. אוניה זו חזרה לחוף תל אביב מנמל יפו ועליה תלו דגלים חגיגיים. על החוף, צפה נרגש המון נרגש שניצב בשפת הים, על גגות הביתים ,
על ביתני יריד המזרח ובית הקפה גלינה כשהם מריעים ושרים. לאורך החוף הוצבו דגלים אשר יועדו לאותת לאניה וכן דגלי כחול לבן.
-צ'טבורטי_בנמל_תל_אביב פורקת את מטענה וקהל הישוב העברי צוהל וחוגג
19 מאי 1936 - האניה צ'טבורטי עוגנת מול נמל_תל_אביב
ראשון היורדים מהאניה לחוף היה הקברניט היוגוסלבי שזכה לתשואות הקהל. סבלים הסלוניקאים מנמל חיפה שנשלחו על ידי ראש עיריית חיפה אבא חושי ז"ל לסייע בפריקת הסחורות וכן צעירי אגודות ספורט עירוניות, עסקו בפריקת שקי המלט בניהולו של "זאב הים". שק המלט הראשון נישא על כתפיו החסונות של פועל הנמל יעקב טבוך ע"ה שנמנה גם על מתפללי בית הכנסת.
מזח העץ
זאב הים (1901 - 29 באוגוסט 1977) היה ימאי, מחלוצי הימאות העברית בעת החדשה. פיתח את התודעה הימית אצל בני הנוער ביישוב היהודי בארץ ישראל, ונחשב כרב החובל העברי הראשון .
יעקב טבוך וחבריו פורקים שקי מהאניה "צ'בורטי על רקע מזח העץ הישן
שקי המלט נפרקו מהאניה לדוברות שהשיטו אותם לקרבת החוף אולם המים הרדודים לא איפשרו עגינתם בחוף ממש ולפיכך, נשאו הפועלים את שקי המלט כאשר המי הים הגיעו עד בירכיהם.
שק המלט הראשון הועמס על משאית שהובילה אותו לתצוגה במוזיאון תל אביב ששכן באותה העת בבית דיזנגוף. ראש עיריית תל-אביב מאיר דיזנגוף נשא דברים והקהל הריע לו "יחי דיזנגוף". בין דבריו של מאיר דיזנגוף :"כיום אנו רוצים לכבוש את הים. אנו רוצים מים שלנו, מימי ארץ ישראל, מימי תל אביב. לא נזוז מחוף תל אביב. אנו מתחילים לאט, עושים מזח. תבואנה ספינות. פה יהיה נמל גדול, שממנו תצאנה ספינות לעולם... כאן בנמל תהיה תנועה וחיים. יבואו עולים, תבואנה סחורות, תישלח תוצרת הארץ... הכל יתקיים, אם יהיו רצון ואמונה".
והערבים בנמל יפו צפו משם על המחזה בעיניים כלות .
אנו בונים פה נמל
מזח העץ עשה את שלו אולם הצורך למסד ולבנות את רעיון הנמל התעצם וחלה מלאכת הבניה. מלאכת התכנון הוטלה על מהנדס העיר, יעקב שיפמן (בן-סירה) שנעזר בין היתר בעובדי מחלקת הביוב של העירייה. על ההסתדרות העובדים הכללית הוטל להקים מזח עשוי ברזל ובסמוך לו מעגן ספינות. היישוב העברי ראה בבניית נמל מפעל ברמה הלאומית וכולו התגייס למשימה זו .
מניית אוצר מפעלי ים
המנדט הבריטי סירב להשתתף במימון הקמת הנמל ולכן מימון והקמת הנמל הוטל על חברה מניות ציבורית בשם "אוצר מפעלי ים בע"מ". החברה הנפיקה מניות לציבור הרחב שרכש אותם בהתלהבות וברחבי הארץ החלו לפרסם מודעות גיוס של היישוב העברי למען הנמל שהקמתו החלה.
יעקב בן-סירה שיפמן
1899-1977
1938. חנוכת נמל תל-אביב. ארכיון סטיבן שפילברג .
משה שרת ומנחם אושיסקין נואמים בפתיחת נמל תל-אביב .
דצמבר 1936 - משלוח התפוזים הראשון
ההשבתות החוזרות והנשנות של נמל יפו, פגעו בעיקר ביצוא התפוזים וההדרים של היישוב העברי. מטעים אלה גדלו בעיקר במישור החוף ובשרון וגם ההתנכלויות החוזרות והנשנות על תחבורת היישוב מתל-אביב לחיפה ומחיפה לתל-אביב הקשו עוד יותר על שינוע משלוחים אלה. מכאן, קבוצות הפרדסנים העבריים היו המעוניינים ביותר בהקמתו של נמל והם שהשקיעו בפיתוח התשתית להקמתו .
בדצמבר 1936 הושלם משלוח התפוזים הראשון על הרציף המזרחי במעגן. המשלוח אוחסן במחסן שהוסב כיום ל"אנגר 9". ב 24 בדצמבר נשלח לאנגליה משלוח התפוזים הראשון באמצעות האניה "הר תבור". אליעזר הופיין, ששימש כיו"ר חברת "אוצר מפעלי ים" התכבד בטעינת תיבת התפוזים הראשונה שנשלחה למלך אנגליה באותה העת ג'ורג' השישי. תיבות אחרות נשלחו לרבנים באנגליה ובהם הרב הראשי של מדינה זו וכן, לראש ממשלת אנגליה, לשר המושבות ולמנהל הכללי של חברת האוניות.
משלוח מיצים דרך נמל תל אביב 1936
מכתב התודה של המלך נמצא אצל אפרים ברוך ע"ה וותיק בית הכנסת
נמל תל-אביב משמש כנמל נוסעים
28 ינואר 1938. כותרת ראשית. קבלת פנים
לאוניה העברית החדשה ""מרים"" בנמל ת""א .
כשנתיים לאחר פתיחתו או ליתר דיוק בפברואר 1938, הושלמה בניית מסוף נוסעים בנמל. גשם עז שניתך ביום התכנסות ראשי היישוב ובהם מנחם אושיסקין וציבור רחב העיב על השמחה משום שלאור מזג האויר הסוער, אף נוסע לא עבר בשערי המסוף וזאת על אף שהנציב העליון הבריטי ווקופ (שאהרון יחזקאל ע"ה ממייסדי בית הכנסת היה שומר ראשו) הכריז על הפיכתו של הנמל גם לנמל נוסעים.
הנוסע הראשון ירד לחופי תל-אביב דרך הנמל ביום 11 אפריל 1938 והפך הדבר לשיחת היום בקרב היישוב. באותו יום, ים שקט היה, והאניה "אג'יטו" עגנה ממול לנמל. מחיאות הכפיים סוערות של הקהל אשר הצטופף על הגגות שקבלו את פני האחמי"ם ובהם ראש העיר ישראל רוקח שעלו במעגן על סירה בשם "עלייה" והפליגו לאונייה שעגנה בים הפתוח. בסיפונה זכה הנוסע הראשון לברכתו של רוקח.
לאחר זמן מה, חזרה הסירה למעגן אותה ליוו צפירות שאר הספינות והקהל הריע ועודד והמצלמות צלמו וחזרו ותיעדו את הרגעים ההיסטוריים. ראשון יוצאים מהסירה היה יהודי תשוב העיר בשם אליעזר שטינלאוף שקרא באושר: "מאושר אני שזכיתי להיות העולה הראשון בנמל תל אביב". תהליך הקליטה נחתם בהחתמת דרכונו ובבדיקת המוכסים וכן במשרדי הסוכנות היהודית.
קבוצה נוספת שמנתה 312 נוסעים הגיעה באונייה בשם א/ק "פולוניה", ועל סיפונה היה ד"ר ארתור רופין שזכה להיות ראשון הדורכים על רציף המעגן. קרן הקיימת העניקה שי לנוספים בצורת מפת ארץ ישראל משובצת בסרט כחול לבן בו נכתב "ברוכים הבאים בשער ציון". כתובת זו קישטה את שער היציאה של הנמל, והרחוב המוליך אליו שנקרא עד היום בשם זה .
האניה פולוניה
עולים באניה פולוניה 1937
עולים עושים "עליה" באניה ס ס פולוניה. מתוך יומני כרמל ארכיון המדינה
הנמל כמספנה הבונה שולות מוקשים לצי הבריטי
במלחמת העולם השנייה שימש נמל תל-אביב את הצבא הבריטי ובמהלכה התגייסו עובדי הנמל לצבא זה וחלק גם נפל בשבי האויב בעת תבוסתו ביוון. תשתית הנמל הועמדה לטובת הצבא. בנמל, נבנו סירות להובלת נוסעים ציוד, ספינות קלות לגרירת ציוד ופריקתו, אסדות ייעודיות לשאת חיילים לפלישה אולם גולת הכותרת הייתה בנייתן של שתי שולות מוקשים שנועדו לשמש את הצי הבריטי במזרח הרחוק. בצי הבריטי הביע הערכה הרבה לעובדי המספנות שהפגינו רמת ביצוע גבוהה מאוד בבניית שולות אלה.
שולות המוקשים בנמל תל אביב
"קדמה". האניה של צים ויקיפדיה
האניה נושאת מעפילים "קדמה" בנמל תל-אביב
ביום 27 יולי 1947 רעשה געשה הארץ על רקע גירוש מעפילי האונייה אקסודוס ולרציפי הנמל הגיעו אנשים רבים אשר המתינו לבואה של אוניית הנוסעים העברית "קדמה" שהייתה שייכת חברת הספנות צים. האניה נרכשה על ידי חברת "צים" והותאמה לתפקידה ושמה שונה ל"קדמה". את מסעה החלה האניה בלונדון כשעל סיפונה מאות עולים לארץ ישראל ובהם ניצולי שואה וכל צוות המלחים היו יהודים. האניה כונתה באותה העת "א יידישע שיף" .
המון רב נאסף בחוף ובנמל מצויידים במשקפות ומבקשים לצפות בבוא האניה והעולים שעל סיפונה אותם ליוו חמישה מטוסים. האניה עגנה בלב ים כשעל סיפונה מתנופפים דגלי כחול לבן וכך גם ארובת האניה נצבעה בצבעים אלה. סירות ובהם פקידי ומנהיגי היישוב יצאו לקראתה לשאת ברכות .
עולים ברציפי הנמל
הצבא הבריטי בנמל תל-אביב
מלחמת השחרור. עובדי נמל תל-אביב מתגייסים למאמץ המלחמתי
משקלו הסגולי של נמל תל אביב במלחמת השחרור היה רב וזאת משום שנמל יפו היה בשליטתת הערבים ונמל חיפה היה בשליטה של הבריטים. רק בתל אביב הנמל נשלט על ידי יהודים ולפיכך, תעבורת הים הופנתה מחיפה לתל-אביב והנמל היוו ציר כניסה עיקרי ליישוב העברי דרכו הוכנסו סחורות אל בעיקר נשק. פריקת הסחורות היו בפיקוח ההדוק של הצי הבריטי אולם ציוד ציוד צבאי רב הוברח דרך הנמל ושימש את הישוב היהודי במלחמה. בפסח 1948 הוקמה עמדה נגד מטוסים ולמעשה הנמל נכנס לכוננות מלחמתית .
האניה "נורה"
בנמל כאמור, התרחשו הברחות נשק לארץ ולעובדי הנמל היה חלק גדול בכך, ברישום הציוד באופן שרישום המכס יהיה נמוך, במניעת תשלומי המכס לבריטים וכיו"ב. אניות פרקו ציוד צבאי אולם נקודת המפנה הימית בפעילות זו הייתה האניה "נורה" שפרקה בנמל תחת אפם של הבריטים חמש מיליון כדורי רובה, חמשת אלפים רובים ומאתיים 200 מקלעים.
בבטן האניה "בוריאה" הוברח נשק רב, תותחים בקוטר 65 מ"מ וכן עשרות אלפי פגזים לתותחים אלה, מקלעים רבים ומליוני כדורים תואמים למקלעים אלה, כדורים רבים המיועדים לכלי יריה שונים. כל הנשק שהוברח היה חבוי בין ארגי מטען של מזון ולפיכך לא התגלה .
הנמל ספג במהלך המלחמה הפצצות מידי חיל האויר המצרי משום שהיווה יעד אסטרטגי יחד עם תחנת הכח רידינג. בהפצצות אלה נפל פגז בבית הכנסת וגרם לנזק רב מאוד. גלגל ההיסטוריה חזר על עצמו גם במבצע "צוק איתן" וב 11 יולי 2014 הופגזה העיר תל-אביב במטח טילים וחלקי טיל נפלו על בית הכנסת וגרמו נזק רב (בשולי הדברים, תיקון הנזקים מעולם לא מומנו על ידי מס רכוש והללו תוקנו על ידי אחד ממתפללי בית הכנסת, יוסי כהן ועל חשבונו) .
וכך, במרוצת ימי המלחמה, פרקו אניות בנמל תל-אביב מתחת לאפם של הבריטים נשק רב, טנקים, תותחים, מרגמות בקטרים שונים , מקלעים, רובים, כדורים ועוד תחמושת צבאית שנדרשה לקרבות המלחמה.
זה המקום לספר את סיפור הברחת הנשק בו היו מעורבים מתפללי בית הכנסת. באחד השבתות, היה חשש שהבריטים יגלו שבבטן אחת האניות מוברח נשק והיה צורך לפרוק נשק זה ומהר. מתפלי בית הכנסת התלבטו משום יום השבת ופנו לרב רוזנטל ע"ה, רב בית הכנסת האשכנזי הגדול הסמוך. הרב רוזנטל לא דיבר הרבה וביקש מעוזריו להביא לו מיד "בגדי עבודה". הנשק נפרק בשבת ומיד הופנה ללוחמים ביחידות השונות.
האניה "טטי" הראשונה לאחר קום המדינה המובילה נוסעים לארץ ישראל
האניה טטי
לאחר הכרזת המדינה עגנה בנמל האניה "טטי" שהייתה זו אוניית עולים הראשונה והייתה הראשונה מסוגה. הנוסעים הורדו לרציף אולם לאור קדושת השבת לא הוחתמו בדרכוניהם חותמת ממשלתית, אלא ביום שלמחרת בלבד וזאת בטקס מרשים ביותר משום שהמדינה זה עתה נולדה .
חברים מספרים על נמל תל-אביב
ברכות
סיכום
נמל תל אביב הוקם בתגובה לשביתות החוזרות והנשנות של נמל יפו על ידי הערבים ועל רקע מאורעות תרפ"ט ותרצ"ו. הנמל שפעל ברציפות, נסגר עם פתיחתו של נמל אשדוד בשנת 1966. הנמל היה שמם שנים רבות כששלדות ספינות הגרר והדוברות העלו חלודה על הרציפים. עדנה לגרוטאות אלה הגיעה במלחמת יום הכיפורים. הללו שוגרו על ידי הצבא לתעלת סואץ שם הוטבעו ועליהם נבנו גשרים עליהם חצה צה"ל את התעלה בדרכו לקרבות מעבר לתעלה.
כיום משמש הנמל למתחם בילוי ופנאי, מתחם הומה אדם וסואן בו נפגשים המבקרים עם המציאות הישנה לעומת המציאות החדשה בה חלק מהמורשת ההיסטורית המרתקת של הנמל העברי הראשון בעיר העברית הראשונה.
מה חבל, שבסיורים המקצועיים הנערכים בנמל נפקד מקומו של בית הכנסת, שיכול להציע סיורים וירטואליים בנמל לרבות סיפורים פיקנטיים על הקשר בין הנמל לפועלי הנמל שהתפללו בבית הכנסת .
