top of page
ותיקי בית הכנסת זוכרים היטב את שעון האורלוגין שהיה תלוי על הכותל המזרחי במשכננו ההיסטורי. שעון ישן מאוד, אותו הביאו איתם מייסדי בית הכנסת מסלוניקי. שעון האורלוגין היה משמיע צלצולים נוגים רכים ומלכנכולים, "דינג" אחד כל מחצית השעה ומספר "דינדונים" כמספר הפעמים עליו הצביעו מחוגיו הישנים. הצלצולים הישרו אוירת שקט ושלווה וקיבלו נופך "מעין נוסטלגי" במיוחד כאשר שררה דממת תפילת העמידה, נופך בו כל אחד ואחד התייחד בתפילתו או הפליג בזכרונותיו למחוזות ילדותו לבית אבא.
רחוב הושע בתל-אביב
במרוצת השנים ועקב קירבתו לים, החליד מנגנון ההפעלה הישן נושן שלו, העץ הרקיב והשעון שבק חיים והפסיק לפעול. יחד עם זאת, הוא נותר תלוי על הכותל המזרחי ממש בכניסה לביה"כ, מעין עדות אילמת המתריסה כלפי כל, אני כאן הקדמון.
לימים, כאשר התפנה בית הכנסת, נארז השעון ואוחסן אולם לא נשכח.
לפני מספר חודשים ביקרתי אצל משפחתה של רעייתי בישוב עומר וסיפרתי את סיפורו של בית הכנסת לדוד של רעייתי, מוטי שדה.
מוטי, גמלאי קמ"ג, הוא אומן, צייר, פסל,מעצב סמלים וחבר באגודת הציירים והפסלים בישראל. תוך כדי סיור בסטודיו בו הוא יוצר והתבוננות בשכיות החמדה אותם יצר סיפרתי לו על השעון ההיסטורי של בית הכנסת אשר בילדותי עוד זכיתי לשמעו את צלצוליו. "תביא לי אותו, אני אסדר לכם את השעון" הוא ציווה וכשנכח לדעת שאני ספקן סיכם, "תביא אלי את השעון". וכך היה.
שברי השעון וחלקיו החלודים ירדו לבאר שבע ומשם לישוב עומר לידיו של מוטי.
הממצאים הראשונים לא היו מעודדים: קופסת העץ הייתה שבורה ואכולת טרמיטים, מנגנון השעון היה חלוד ותתי המנגנונים הפנימיים היו ממש דבוקים מחלודה שאחזה בהם.
בזכות קשריו הענפים והיכרותו את בעלי המקצוע בדרום, הועבר שעון האורלוגין העתיק לשען רוסי זקן ובא בימים שעוד בצעירותו ברוסיה, עסק בתיקון שעונים. לפי הערכת השען הזקן, גיל השעון כ 140 שנים.
מוטי הפעיל קשרים נוספים מעבר לקו הירוק והעלה בחכתו מנגנון חדש אותו ייבא מערבי מאזור חברון (דהריה). קופסת העץ המקורית עברה טיפול נגד טרמיטים ושודרגה בחלקי עץ דומים היכן שהיה צורך.
המאמצים נשאו פרי והשעון חידש את פעילותו, ממש חדש ימינו כקדם.
נכון להיום, שעון האורלוגין מאוחסן ומותקן על הקיר בעומר. לכשניכנס למשכננו החדש, מוטי יגיע להתקינו , לכוונו ולהשתתף בע"ה בחנוכתו.
כרטיס ביקור
מוטי שדה
bottom of page