רבי מאיר בעל הנס היה גדול התנאים בדור הרביעי, ותלמידו החשוב ביותר של רבי עקיבא רבם של עשרים וארבעה אלף תלמידים, ונשא לאשה את בתו של חנינה בן תרדיון שהיה מעשרה הרוגי מלכות. רבי מאיר אף נטל חלק חשוב בסידור המשניות וכל משנה שאין מוזכר בה מי אמרה מקובלנו כי רבי מאיר אמרה.

מעשי צדקותו וניסיו הגדולים של רבי מאיר מפורסמים רבות אף בדברי התלמוד. והסגולה הנפוצה ביותר שיאמר האדם בשעת צרה "אלהה דרבי מאיר ענני".

מקורה במעשה המובא בגמרא שכאשר גזרה מלכות רומי הרשעה על בתו של רבי חנינא בן תרדיון שהייתה אחותה של ברוריה אשת רבי מאיר, שתשב בין הנשים הפרוצות. אמרה ברוריה לבעלה הצדיק: גנאי הוא לי, שתשב אחותי בקובה של זונות. נטל תרקב של דינרים והלך לשם ואמר: אם לא נעשתה בה עברה יעשה לה נס, ואם עשתה עברה - לא יעשה לה נס. הלך ועשה עצמו כפרש, ואמר לה: הישמעי לי. אמרה לו: דרך נשים לי. אמר לה: אמתין לך. אמרה לו: הרי יש הרבה נאות ממני. אמר: מכלל, שלא עשתה עברה, וכל מי שבא אומרת לו כך. הלך אצל השומר. אמר לו: תנה לי. אמר לו: מתיירא אני מפני המלכות. אמר לו: טול תרקב של דינרים, חציו תן שוחד וחציו יהא לך. אמר לו: וכשיכלו הדינרים מה אעשה? אמר לו: תאמר "אלוהי מאיר, ענני" - ותנצל. אמר לו: ומי יאמר שכך הוא? אמר לו: עכשיו תראה. היו שם כלבים שהיו אוכלים בני אדם. נטל ר' מאיר צרור וזרק בהם. באו עליו לאכלו. אמר: "אלוהי מאיר ענני" - הניחוהו. ראה השומר כך ונתן אותה לר' מאיר.

מאז ועד היום נושעו רבים בזכות אמונתם ותליית זכותם ברבי מאיר בעל הנס באמרם "אלהא דרבי מאיר ענני".

גדולתו של רבי מאיר באה לידי ביטוי אף בשמו, כי הגם שמקובל לחשוב כי כך נקבע השם – רבי מאיר, משעת לידתו. אך האמת שמספרת הגמרא כי שמו האמיתי שנוי במחלוקת, יש האומרים כי רבי נחמיה שמו, ויש האומרים כי רבי אלעזר בן ערך שמו, אלא ששינו שמו לרבי נהוראי מלשון שהיה "מנהיר עיני חכמים בהלכה", ואחר כך נקרא "רבי מאיר" על שהיה "מאיר עיני חכמים בהלכה".

עד כדי כך עמוקה הייתה חכמתו הרחבה של התנא האלוקי, שאמר עליו רבי אחא בר חנינא: גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו, ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו - שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו. שהוא אומר על טמא טהור ומראה לו פנים, על טהור טמא ומראה לו פנים.

מטהר את השרץ

אך לא רק חכמתו רחבה הייתה מיני ים, כי גם צדקותו וכוח טהרתו עוקרת הרים הייתה, וזאת הטהרה הייתה מועברת על ידי רבי מאיר לתלמידיו, וכשם שהיה רבי מאיר תלמידו של רבי עקיבא יכול לטהר את השרץ במ"ט פנים, כך תלמידו גדל והיה מוסיף לטהר בק"נ טעמים. ואמנם דבר זה המובא בתלמוד ובמדרש טעון ביאור, הכיצד אפשר לומר כי אדם גדול ככל שיהיה מסוגל הוא לטהר את השרץ המפורש לטומאה בתורה? היתכן לומר כי דברי הגמרא בזה דברי מליצה הם, הלא כל דבריהם כגחלי אש ואם העידו כך על רבי מאיר ותלמידו, משמע כי כוחם גדול היה ביותר, וזאת יש להבין, מה סוד הכוח ומהי היכולת לטהר את השרץ, אחר שאסרתו תורה?

אלא שנראה כי הסבר הדברים הוא גופו טמון בכוח קדושתו המופלאה של התנא האלוקי זיע"א (זכרו יגן עלינו), ועל מנת שנבין דברים נפלאים אלו, יש להקדים בראש ובראשונה את מקור האיסור של השרץ מן התורה. כי הנה ידועים דברי רב בסנהדרין שלא הותר לאדם הראשון בתחילה לאכול בשר, דכתיב לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ - ולא חית הארץ לכם. וטעם עומק העניין הוא כי קודם שחטא האדם, היה הוא טהור והעולם שלם ומתוקן, וכיוון שלא היה צריך העולם תיקון, היה איסור לקלקלו על ידי השחתה של בריאת הקדוש ברוך הוא, ולכן היו צולין לפניו מלאכי השרת בשר מן השמים, אך לא צלו לפניו בשר מן העולם שבו הוא נברא.

אמנם לאחר שחטא אדם הראשון וירד ממדרגתו הרוחנית העליונה, כבר לא צלו לפניו מלאכי עליון בשר כמקודם, והטעם בזה משום שלא רק האדם קלקל אלא אף בעלי החיים הושפעו ואכלו מן העץ האסור ואף הם נתקלקלו וירדו ממדרגתם המתוקנת, ומעתה נמצא כי העולם כולו עומד הוא לתיקון, ועל פי חוק מדרגות הרוחניות העליון מתקן את שמתחתיו, וכשם שתיקון האדם על ידי התדבקותו בעליון – מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כך תיקון בעלי החיים הם על ידי התיקון שעושה בהם האדם הנמצא במדרגה גבוהה מהם בהעלותם לתיקונם על ידי שחיטה, מליחה, ברכה ועוד מצוות התלויות באכילת הבשר.

אך יש ונתקלקלו בעלי החיים קלקול גדול ביותר, וטומאתם חזקה ועמוקה עד מאוד, כי גם האדם אינו יכול להביאם במהלך תיקונו בעולם, לידי תיקונם. ואלו בעלי החיים שאסרה תורה באכילה, כי אכילתם לא תתקנם בטומאתם שנטמאו בחטאו של אדם הראשון.

ועל זה אומרים חז"ל, כי גדולתו של רבי מאיר הייתה שהיה יכול להתיר את השרץ ולטמאת את הטהור, דהיינו, כוח קדושתו הגדולה של רבי מאיר בעל הנס הייתה כה עמוקה וייחודית, עד שאלמלא אסרה תורה, יכול היה בכוחו הגדול להחזיר את העולם למצב שהיה קודם חטאו של אדם הראשון, ובמצב זה הלא הטמא היה נהפך לטהור, כי כל טומאתו באה מפגם אדם הראשון, וכשיתוקן פגם חמור זה, לא יהיה השרץ טמא אלא טהור. ובפועל כאשר יוחזר המצב הקדמון לקדמותו, אף הטהור יהיה אסור באכילה כמו האיסור שנאסר הטמא לאחר החטא, כי אמנם אחר הפגם נאסר הטמא בגלל טומאתו, אך קודם שנפגם העולם היה אסור אף הטהור מחמת טהרתו והאיסור לקלקלו.

ומכאן מובנים הדברים בצורה נפלאה ביותר, כי אין הכוונה בדברי חכמים שרבי מאיר יתיר את השרץ באכילה, להיפך, גדולתו היא שבכוח טהרתו יכול היה להחזיר את העולם למצב שבו אף הטהור יהיה אסור באכילה, וזאת על ידי שאת הטמא יתקן ויהפוך לטהור, וממילא כיון שנשלם תיקון העולם אף הטהור יהיה אסור מחמת שלמות העולם.

דברים מבהילים אלו ממחישים את עוצמת קדושתם של רבותינו התנאים, ובפרט את קדושתו של רבי מאיר בעל הנס, אשר ההתבוננות בדרכיו וההתדבקות במעשיו בייחוד ביום הוללתו, יש בה כוח עצום כדי להשפיע על האדם שפע רב של בריאות ברכה והצלחה, וייתן ה' כי זכותו הטהורה תהיה מגן לכלל ישראל, ותושיענו מכל צרה וצוקה לגאלנו גאולה שלמה במהרה בימינו אמן.