top of page

אגדות דקלייטינוס מלכא 

ספרות האגדה

דקלייטינוס מלכא רועה חזירים

​אגדת חז"ל המופיעה בירושלמי ובמדרשים המספרת על לקח שלמדו חז"ל מקיסר רומי שלא לפגוע בילד גם אם הוא רועה חזירים. המעניין באגדה זו הוא ההקבלה בין עובדות היסטוריות לבין המסופר בתלמוד הירושלמי, למשל - המיסים הכבדים שהטיל ושבתקופתו נחשבה היהדות לדת מותרת שמאמיניה פטורים מפולחן הקיסר ולאגדה משתלב לו שד של בית המרחץ. יש לזכור, שספרות חז"ל מטובלת בעושר אגדות על שדים וכשפים ברוח התקופה הקדומה. והקשר לתקופתנו הם שירידים ממיזמי הבינוי הגדולים של דקלייטינוס נמצאו בקרואטיה ומעידים על פאר ועושר.

הסיפור בתלמוד ובמדרשים נכתב בארמית גלילית והתרגום בהמשך.

"דקלייטינוס מלכא הוה רעי חזירין בהדא טבריה וכיון דהוה מטי סדריה דרבי הווי מינוקא נפקין ומחיין ליה לבתר יומין איתעביד מלך נחת ויתיב ליה בהדא פנייס [נ"א פמייס] ושלח כתבים לטבריא מפני רמשא דערובתה אמר אנא יהיב קילוון דיהוון רברבני דיהודאי קיימין קודמי בצפרא דחד בשבא פקדיה לשליחא אמר ליה לא תתן יתהון להון אלא עם מטעמי יומא דערובתא נחת רבי שמואל בר נחמן למיסחי חמתי לרבי דהוה קאים קומי סדרא רבה ראה פניו חולניות אמר לו למה פניך חולניות אמר כן וכן אשתדר לי כתבין מן מלכותא אמר ליה איתא סחי דברייך עביד לנא נסין עלון למסחי ואתא הדין ארגיניטון מגחיך ומרקד קדמיהון בעא רבי דיזעוף ביה אמר ליה רבי שמואל בר נחמן רבי שבקיה דזמנין על נסין הוא מתחמא אמר ליה מריך בעקא ואת קאים גחיך ומרקד אמר להון אזלון ואכלון ושתון ועבדון שבא טבא דמריכון עביד לכון נסין ואנא מקים לכון קודמוי בצפרא דחד בשבתא באפוקי שבתא בתר סידרא נסבון ואקימון קדם פיילי דפנייס עלון ואמרין ליה הא קיימין קדם פיילי אמר סגרון פיילי נסבוהון ועקמון על מטכסא דמדינתא עלון ואמרין ליה אמר אנא קלוון אנא דיתזון בי בני תלתא יומי ויעלון ויסחון ויאתין לגבאי אזלון ואתזון בי בני תלתא יומין ואעל חד ארגיניטון ומוזגה קדמיהון ועלו וסחון ואתון לגביה אמר להון בגין דאתון ידעין דאלהיכון עביד לכון נסין אתון מקילין למלכא אמרין ליה לדיקליטיינוס רעי חזירין אקילינן ברם לדיקליטיינוס מלכא אנן משועבדים אמר להון אפילו כן לא תבזון לא ברומי זעיר ולא בגולייר זעיר".  ירושלמי תרומות ח' ד' בראשית רבה סג' ח'.

והתרגום:

דקלייטינוס המלך (קיסר רומי) היה (בילדותו) רועה חזירים בטבריה, כשהיה עובר בסמוך לבית מדרשו של רבי יהודה הנשיא היו הילדים יוצאים ומכים אותו. לימים, נעשה דקלייטינוס מלך (קיסר רומא) וירד ל'פַּנְיָיס'" (הלא היא בניאס העיר הרומית) ושלח כתבים לטבריה לפנות ערב של ערב שבת, וציווה על היהודים  שיבואו לפניו גדולי המנהיגים בבוקרו של יום ראשון, וציוה לשלוחו שלא ימסור את הצו אלא בסוף היום של ערב שבת כדי שלא יספיקו מנהיגי היהודים לצאת קודם שבת וכך יהיה לו עילה להרגם על שלא שמעו לצו מלכות.

ירד רבי שמואל בן נחמן לרחוץ, ראה את רבי עומד לפני בית המדרש ופניו חולניות. אמר לו למה פניך חולניות? אמר לו רבי כך וכך נשלח לי צו המלכות. ענה לו, לו בוא ורחוץ שהרי בוראך יעשה לנו ניסים. נכנסו לרחוץ ובא 'ארגיניטון' (שֵּׁד המצוי בבית המרחץ) והיה צוחק ורוקד לפניהם. רצה רבי לגעור בו. אמר לו רבי שמואל בן נחמן: רבי, הנח אותו, לפעמים הוא נראה בשביל לעשות ניסים. פנה רבי שמואל בן נחמן לשד ונזף בו: אדונך נמצא בצער ואתה צוחק ורוקד?  ענה להם השד: לכו איכלו ושתו ועשו שבת טובה, שאדונכם (הקב"ה) יעשה לכם ניסים ואני מעמיד אתכם לפני הקיסר בבוקר יום ראשון. וכך היה, במוצאי שבת לאחר שסיימו את סדר היום, לקחם השד והעמידם לפני שער חומת פנייס. נכנסו ואמרו לו (המשרתים לקיסר דקלייטינוס): הרי הם עומרים לפני השער. ציוה עליהם: סיגרו את השער. לקח (השד) אותם (את מנהיגי היהודים) והעמיד אותם בתוך העיר. נכנסו (המשרתים) ואמרו לקיסר: הם עומדים בתוך העיר. אמר להם: אני מצווה, שירתיחו את בית המרחץ שלשה ימים וירחצו ויבואו לפני. נכנס 'ארגיטינון' ומזג (את המרחץ בצוננים) לפניהם ונכנסו ורחצו ובאו לפניו. אמר להם דקלייטינוס: בגלל שאתם יודעים שאלוקיכם עושה לכם ניסים, אתם מבזים את המלך? אמרו לו -את דקלייטינוס רועה בחזירים ביזינו, אבל לדיקלייטנוס המלך אנו משועבדים. ענה להם, אפילו כך לא תבזו ברומי קטן ולא בחייל קטן (כי הם יכולים להגיע לגדולה ולנקום).

איזכור נוסף של דקלייטנוס במדרשים

על הקיסר הרומי דקלייטינוס

לפני כ 1,730 שנים, דיוקלטיאנוס הוכתר כשליט האימפריה הרומית לאחר שקודמו, קארינוס, נמצא מת בכרכרה שלו.  קראו לו גאיוס אורליוס ולריוס דיוקלטיאנוס, והוא שלט בקיסרות הרומית עשרים ואחת שנה. הוא נולד למשפחה של פשוטי עם במקום שמתקרא היום קרואטיה. בכל, מקרה, אציל גדול הוא לא היה. דיוקלטיאנוס התקדם בהדרגה במעלות השלטון ובשלב מסוים הפך לאחד ממצביאיו של הקיסר נומריאנוס. לאחר שגופתו של נומריאנוס נמצאה במצב של ריקבון מתקדם במרכבה הקיסרית הסגורה, הוא הכריז על עצמו כקיסר.

דיוקלטיאנוס הגדיר את עצמו כ"שליט ואל", חילק את הקיסרות הרומית לשניים, הגדיל את הצבא, נלחם באינפלציה ולאחר מחלה קשה פרש לארמון שהכין  לעצמו מראש והקדיש את עצמו לגידול כרוב.

הוא ביקר בפרובינציית יהודה פעמים אחדות, במיוחד לאחר שפיצל את האימפריה הרומית ב-292 והותיר בידיו את השליטה באימפריה הרומית המזרחית. המיסים הכבדים שהטיל ומוצאו הפשוט נזכרים בתלמוד הירושלמי, המציין גם כי הוא היה רועה חזירים בצעירותו. לדברי הירושלמי בתקופתו נחשבה היהדות לדת מותרת שמאמיניה פטורים מפולחן הקיסר. בניגוד ליהודים, הנוצרים נרדפו על-ידי דיוקלטיאנוס באכזריות.

ב- 1 במאי 305 הודיע הקיסר הרומי דיוקליטנוס  על פרישה. בכך היה הקיסר הרומי היחידי שעזב את תפקידו מרצונו החופשי.

מבין שולי ספרות האגדה מבצבצות ועולות עובדות היסטורית מקבילות בין חז"ל להיסטוריה הרומית.

שמו של הקיסר הרומי דקלייטנוס שהיה כאמור בילדותו רועה חזירים מופיע בעוד מקומות במדרשים אגב אורחא לדיונים בנושאים אחרים שנדונו בבית המדרש. בשולי אזכורים אלה למדים על היותו בנאי גדול, עשיר וקיסר שלעיתים הציק בגזרותיו על נתיניו. מובא במדרשים אלה, חיבור בין תיעוד היסטורי המופיע בספרות חז"ל לבין עובדות וממצאים ארכיאולוגיים המקבילים להיסטוריה החיצונית הרומית.

מדרש הראשון המובא כאן,  מזכיר את מעשה ידיו של הקיסר דיקליטינוס. ההיסטוריה מספרת שדיקלטינוס בנה סכר בסוריה המוזכר במדרש.

הרקע למדרש:  שני מרכזי תודה היו בתקופת התלמוד, בבבל ובארץ ישראל ובמקומות הללו נוסדו התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. בין שני מרכזי התורה היו תנועות של חכמים "מהתם להכא ומהכא להתם" (מפה לשם ומשם לפה) והעבירו הלכות ודברי תורה מבבל לארץ ישראל ומארץ ישראל לבבל. תחילתו של המדרש, "כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן" הכוונה, כאשר בא רב דימי מבבל לארץ ישראל הביא מסורת בשם ר' יוחנן.

וכך דורש המדרש:

"כי אתא רב דימי אמר יוחנן מאי דכתיב "כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה" (תהלים כד, ב)  אלו שבעה ימים וארבעה נהרות שמקיפין את ארץ ישראל ואלו הן שבעה ימים: ימה של טבריא (הכינרת) וימה של סדום (ים המלח)  וימה של חילת (ימה של אילת) וימה של חילתא (בספרו של אשתורי הפרחי כפתור ופרח עמוד מ"ו נכתב שבין חמת ובין ארץ הר ההר יש מדבר גדול ומקום מרעה וקוראין לו היום עמאק אל חארם, ובארמית "חיל" ו"חול" נקרא "עמק". ראו גם בירושלמי הוריות (פ"ג משנה ז') מעשה בר"א ור"י ור"ע שעלו "לחולת" אנטוכיא, ואולי הוא עמק הנ"ל, בספרי החוקרים הובא שסמוך לעיר הזאת יש ים הנקרא ימא של אנטוכיא. מדברי בעל אדמת קודש יוצא שהכוונה לברכת רם הנמצא כשמונה ק"מ מהבאנייס.) וימה של סיבכי (אגם החולה. באזור יש מקום הנקרא "חורבת סומכיא"). מוזכר גם בירושלמי בבא בתרא טז' ב': "ונותנין לנפתלי מלא חבל לדרומו של ים שנאמר ים ודרום ירשה דברי ר' יוסי הגלילי ור' עקיבה אומר ים זה ים של סמכו ודרום זה ים של טבריה") וים אספמיא (ימה של סוריה, יש אומרים פמיא-בניאס) וים הגדול (ים התיכון) ואלו הן ארבעה נהרות ירדן וירמוך וקירומיון ופיגה (אמנה ופרפר המוזכרות במלכים ב' ה' -  הֲלֹא טוֹב אבנה (אֲמָנָה) וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק, מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל)" בבלי, בבא בתרא עד' ע"ב, ילקוט שמעוני,תהילים כד'.

 

מדרש זה מופיע גם בירושלמי כילאיים ט' ג', ובכתובות יב' ג' ושם מוסיפים ומקשים:

"והא איכא ימא דחמץ" (והרי יש ים נוסף היא ימה של חמץ שבסוריה).  דיקליטינוס הקוה נהרות ועשאו".

 

הסבר:

מקשה המדרש, הרי קיימת ימה נוספת, ימת חמץ ומדוע אינה נספרת? משיב המדרש שמיודעינו הקיסר דיקליטינוס יצר אגם מלאכותי על ידי חיבור שתי נהרות ולפיכך אינו נספר משום שאין כאן מעשה ידי הקב"ה אלא מעשה אדם.

חמץ – הרי היא חומס שבסוריה ובערבית: حمص, תעתיק מדויק: חמץ. היא עיר ובירת מחוז חומס בסוריה. העיר נמצאת על גדות הנהר אורונטס בערבית: עאסי, והוקמה בסביבות שנת 2300 לפנה"ס. בתקופת התנ"ך היה המקום ידוע בשם קדש, ובתקופת האימפריה הרומית נקרא המקום אמסה.

ימת חומס מדרום לעיר, שנוצרה בעקבות סכר על נהר האורונטס, גם היא מוזכרת כאחת הימות המקיפות את ארץ ישראל (ימת קוטינא)   בברייתת שבעת הימים, בבא בתרא ע"ד, תלמוד ירושלמי, מסכת כלאים, פרק ט', הלכה ד' ועוד וכאמור, על פי מקורות אלה ימה מלאכותית זו נבנתה על ידי הקיסר דיקליטינוס.

במדרש השני המופיע בירושלמי מוזכר הקיסר דיקליטינוס המציק בגזרותיו לבני הבניאס והמלמד שכל יצור נוח לו במקומו בו הוא מתגורר. על מנת להוכיח טענה זו, מביאים כדוגמא מעשיה מארמונו של הקיסר.

"רבי חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי בר רבי חנינא שיערו לומר (סברו בדעתם) אין החיה שבהר גדילה בעמק ולא גדלה חיה שבעמק בהר (ועל מנת להוכיח דבריהם, הביאו סיפור על הקיסר הרומי).  דיקליטיאנס אעיק לבני פנייס (דיקליטינוס היה מציק בגזרותיו לבני בניאס). אמרין ליה אנן אזלין (אמרו לו בני בניאס לקיסר, אנחנו נוטשים את המקום משום גזירותיך). אמר ליה סופיסטה לא אזלין לון ואין אזלון לון חזרון לון (אמרו לו יועציו של הקיסר, הם לא ינטשו, ואם ינטשו הם יחזרו), ואי בעית מבדקא (ואם אתה רוצה לבדוק) אייתי טביין ושלחון לארעא דרחיקא ובסוף אינון חזרון לאתריהון (הבא צבאים ושלח אותם לארץ רחוקה ולבסוף יהיו חוזרים למקומם). עבד כן אייתי טביין וחפי קרנתייהו בכסף ושלחון לאפריקא ובסוף תלתין שנין חזרו לאתריהן (הביא צבאים וחיפה קרינהם בכסף ושלחם לאפריקה ולאחר שלוש שנים חזרו למקומם)".

 Image of the profile of the Roman Emperor Diocletian from a coin.

המדרש השלישי המובא כאן דן בשבעה סוגי זהב ומוזכרים בו שני קסרי רומי, אדריינוס ומיודענו דיקליטינוס.

וכך במדרש:

"אמר רב חסדא: שבעה זהבים הן (וכולם נזכרים במקרא): זהב, וזהב טוב, וזהב אופיר, וזהב מופז, וזהב שחוט וזהב סגור, וזהב פרוים....אדריינוס היה לו משקל ביצה דוקלטינוס היה לו משקל דינר גורדינון".  בבלי יומא מד' ע"ב, ירושלמי יומא ד' ד'.

הסבר:

זהב טהור - זה הזהב הרגיל המוכַּר לנו היום. זהו זהב מזוקק שהיו טוחין בו את הכתלים. רבי יהודה בשם רבי אמי אמר: אלף ככר הכניס שלמה אלף פעמים לכּוּר, ולא עמדו אלא על ככר אחת (מדרש רבה במדבר). מתוך 1,000 כיכרות זהב שזיקק קיבל שלמה המלך כיכר זהב אחת, אשר זוקקה אלף פעמים.

זהב טוב - כמשמעו, שככל שמתיכים אותו נשארת אותה כמות. שלמה המלך היה מתיך את הזהב באש, ולמרות שכאשר מכניסים את הזהב לאש כמות הזהב מתמעטת, שלמה המלך הכניס את הזהב הטוב לאש פעמים רבות, ובכל זאת הזהב נשאר באותה כמות בדיוק. לפי הגמרא: שלמה המלך הכניס 1,000 פעמים את הזהב הזה לאש והוציא אותה כמות בדיוק, לא נחסר ממנו מאומה, וזהו זהב טוב.

זהב שחוט - שחוט - משוך. זהו זהב שהיה נמשך כמו חוט. זהב רך ונוח להרקע שנטווה כחוט, והיה זהב טוב מאוד שהיה נמשך כשעווה חוטים דקים של זהב, ועושים ממנו כמעין צמה של זהב, והיה מצוי בבית המקדש.

זהב סגור - זהו זהב יפה עם גוונים יפים כמעין הארגמן. זהב נקי ומזוקק ותהליך זיקוקו כשנסגר בכור הצורֵף כדי לטהרו מסיגים, והוא מוציא את סיגיו בעשן. כאשר מגיע הזהב הזה לחנויות כדי להימכר, כולם סוגרים את חנויותיהם ובאים לראותו ומכאן שמו (ילקוט שמעוני בראשית ב'). זהב סגור שהיה סוגר בעד כל הזְהָבִים שהיו שם, זהו זהב משובח שהיו טוחין בו את הכתלים, וגם את הדביר ובית קודש הקדשים. וכל הכלים היו נעשים ממנו: הספות והיעים והמזרקות והמזלגות והכפות והמחתות. ומי שיש לו ממנו, סוגרו לעצמו.

זהב אופיר - מין זהב יקר הבא מאופיר. זהב אופיר הוא החזק שבזהב, זהו זהב אשר שווה כל מחיר שתתן עבורו (כתם אופיר).

זהב פרוויים - זהו זהב בגווני אדום הנימצא רק בגן עדן, שָם מצוי עץ שעליו צומח הזהב. זהב פרוויים - שדומה לדם הפרים מרוב שבחו ואדמימותו. זהב פרוויים מלשון: פָּרֶה וְרָוֶוה, כלומר: זהב שעושה פירות. כשבנה שלמה את בית המקדש צר בו כל מיני אילנות, ובשעה שהאילנות שבשדה עושים פירות - אלו שבבית המקדש עושים פירות, ונראה שלא פירות ממש היו עושים לאכילה, אלא פירות של זהב (מהרש''א), והיו משירים פירותיהם ומלקטין אותם ומניחים אותם לבדק הבית. ובשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל - יבשו כל אותם האילנות.

זהב מופז - זהב טוב ומזוקק מסיגיו ומבהיק ודומה לפז, זהב שקוף הדומה לקריסטל (קריסטל - אבן הדומה לזכוכית לבנה), ומבהיק כמרגלית (ולפי הגמרא מרגלית זה יהלום). זהב מופז אינו מצוי כיום, זהו הזהב אשר הראה הקדוש-ברוך-הוא לדוד המלך, כאשר הראה לו את מזמור התהלים בצורת מנורה כתוב על טס של זהב. זהב מופז שהיה דומה לגפרית כשהיא מוצתת באש והוא כנגד הקנה האמצעי. שלמה המלך ציפה את כסאו בזהב מופז: "וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא שֵׁן גָּדוֹל וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז".

 

ומספר המדרש שלאדריינוס היה זהב שחוט במשקל ביצה לדיקליטיאנוס היה דינר זהב גורדינון (מטבע על שם קיסר אחר של רומי הקיסר גורדיאנוס).

מבין שולי המדרשים מציצים להם ומגיחים היבטים היסטוריים וארכיאולוגיים המשיקים להיבטים וממצאים מהסטוריה מקביליה של אומות אחרות. על אף שאין התלמודים מהווים ספרי היסטוריה ומטרתם הייתה פסיקת הלכות ולא תיעוד היסטורי מובאים היבטים אלה בדרך כלל בכדי לבסס טיעונים הלכתיים.

bottom of page