במדרש השני המופיע בירושלמי מוזכר הקיסר דיקליטינוס המציק בגזרותיו לבני הבניאס והמלמד שכל יצור נוח לו במקומו בו הוא מתגורר. על מנת להוכיח טענה זו, מביאים כדוגמא מעשיה מארמונו של הקיסר.

"רבי חמא בר עוקבא בשם רבי יוסי בר רבי חנינא שיערו לומר (סברו בדעתם) אין החיה שבהר גדילה בעמק ולא גדלה חיה שבעמק בהר (ועל מנת להוכיח דבריהם, הביאו סיפור על הקיסר הרומי).  דיקליטיאנס אעיק לבני פנייס (דיקליטינוס היה מציק בגזרותיו לבני בניאס). אמרין ליה אנן אזלין (אמרו לו בני בניאס לקיסר, אנחנו נוטשים את המקום משום גזירותיך). אמר ליה סופיסטה לא אזלין לון ואין אזלון לון חזרון לון (אמרו לו יועציו של הקיסר, הם לא ינטשו, ואם ינטשו הם יחזרו), ואי בעית מבדקא (ואם אתה רוצה לבדוק) אייתי טביין ושלחון לארעא דרחיקא ובסוף אינון חזרון לאתריהון (הבא צבאים ושלח אותם לארץ רחוקה ולבסוף יהיו חוזרים למקומם). עבד כן אייתי טביין וחפי קרנתייהו בכסף ושלחון לאפריקא ובסוף תלתין שנין חזרו לאתריהן (הביא צבאים וחיפה קרינהם בכסף ושלחם לאפריקה ולאחר שלוש שנים חזרו למקומם)".

המדרש השלישי המובא כאן דן בשבעה סוגי זהב ומוזכרים בו שני קסרי רומי, אדריינוס ומיודענו דיקליטינוס.

וכך במדרש:

"אמר רב חסדא: שבעה זהבים הן (וכולם נזכרים במקרא): זהב, וזהב טוב, וזהב אופיר, וזהב מופז, וזהב שחוט וזהב סגור, וזהב פרוים....אדריינוס היה לו משקל ביצה דוקלטינוס היה לו משקל דינר גורדינון".  בבלי יומא מד' ע"ב, ירושלמי יומא ד' ד'.

הסבר:

זהב טהור - זה הזהב הרגיל המוכַּר לנו היום. זהו זהב מזוקק שהיו טוחין בו את הכתלים. רבי יהודה בשם רבי אמי אמר: אלף ככר הכניס שלמה אלף פעמים לכּוּר, ולא עמדו אלא על ככר אחת (מדרש רבה במדבר). מתוך 1,000 כיכרות זהב שזיקק קיבל שלמה המלך כיכר זהב אחת, אשר זוקקה אלף פעמים.

זהב טוב - כמשמעו, שככל שמתיכים אותו נשארת אותה כמות. שלמה המלך היה מתיך את הזהב באש, ולמרות שכאשר מכניסים את הזהב לאש כמות הזהב מתמעטת, שלמה המלך הכניס את הזהב הטוב לאש פעמים רבות, ובכל זאת הזהב נשאר באותה כמות בדיוק. לפי הגמרא: שלמה המלך הכניס 1,000 פעמים את הזהב הזה לאש והוציא אותה כמות בדיוק, לא נחסר ממנו מאומה, וזהו זהב טוב.

זהב שחוט - שחוט - משוך. זהו זהב שהיה נמשך כמו חוט. זהב רך ונוח להרקע שנטווה כחוט, והיה זהב טוב מאוד שהיה נמשך כשעווה חוטים דקים של זהב, ועושים ממנו כמעין צמה של זהב, והיה מצוי בבית המקדש.

זהב סגור - זהו זהב יפה עם גוונים יפים כמעין הארגמן. זהב נקי ומזוקק ותהליך זיקוקו כשנסגר בכור הצורֵף כדי לטהרו מסיגים, והוא מוציא את סיגיו בעשן. כאשר מגיע הזהב הזה לחנויות כדי להימכר, כולם סוגרים את חנויותיהם ובאים לראותו ומכאן שמו (ילקוט שמעוני בראשית ב'). זהב סגור שהיה סוגר בעד כל הזְהָבִים שהיו שם, זהו זהב משובח שהיו טוחין בו את הכתלים, וגם את הדביר ובית קודש הקדשים. וכל הכלים היו נעשים ממנו: הספות והיעים והמזרקות והמזלגות והכפות והמחתות. ומי שיש לו ממנו, סוגרו לעצמו.

זהב אופיר - מין זהב יקר הבא מאופיר. זהב אופיר הוא החזק שבזהב, זהו זהב אשר שווה כל מחיר שתתן עבורו (כתם אופיר).

זהב פרוויים - זהו זהב בגווני אדום הנימצא רק בגן עדן, שָם מצוי עץ שעליו צומח הזהב. זהב פרוויים - שדומה לדם הפרים מרוב שבחו ואדמימותו. זהב פרוויים מלשון: פָּרֶה וְרָוֶוה, כלומר: זהב שעושה פירות. כשבנה שלמה את בית המקדש צר בו כל מיני אילנות, ובשעה שהאילנות שבשדה עושים פירות - אלו שבבית המקדש עושים פירות, ונראה שלא פירות ממש היו עושים לאכילה, אלא פירות של זהב (מהרש''א), והיו משירים פירותיהם ומלקטין אותם ומניחים אותם לבדק הבית. ובשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל - יבשו כל אותם האילנות.

זהב מופז - זהב טוב ומזוקק מסיגיו ומבהיק ודומה לפז, זהב שקוף הדומה לקריסטל (קריסטל - אבן הדומה לזכוכית לבנה), ומבהיק כמרגלית (ולפי הגמרא מרגלית זה יהלום). זהב מופז אינו מצוי כיום, זהו הזהב אשר הראה הקדוש-ברוך-הוא לדוד המלך, כאשר הראה לו את מזמור התהלים בצורת מנורה כתוב על טס של זהב. זהב מופז שהיה דומה לגפרית כשהיא מוצתת באש והוא כנגד הקנה האמצעי. שלמה המלך ציפה את כסאו בזהב מופז: "וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא שֵׁן גָּדוֹל וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז".

 

ומספר המדרש שלאדריינוס היה זהב שחוט במשקל ביצה לדיקליטיאנוס היה דינר זהב גורדינון (מטבע על שם קיסר אחר של רומי הקיסר גורדיאנוס).