top of page
זיכרון עולם
אליהו בן אהרון וטובה פרנטה ע"ה, אחד מעשרת מייסדי ומקימי בית הכנסת
סיפור חייו
אליהו נולד בסלוניקי שביוון בשנת 1906 לאהרון וטובה פרנטה. התחנך בבהי"ס של יהודים שם למד בין היתר את השפה העברית בה שלט היטב.
התגייס לצבא היווני ושירת כקצין על אף שליהודים היתה אפשרות להיפטר מהשירות ע"י התשלום. לאחר סיום שירותו בצבא עבד כמנקר עם שוחט.
כשהיה בן 25 התחתן עם אסתר ארוך בת משה (ילידת 1.1.12), שהיתה אז בת 19. אסתר היתה קרובת משפחתו – בת דודתו. הם לא ראו שום עתיד לעצמם ביוון בגלל המצב המתוח בין היהודים לגויים והפרעות. לכן הזוג הצעיר החליט לעלות לארץ ישראל או במילים אחרות - לברוח לארץ ממש לאחר החתונה. לזוג, נתנו ויזה זמנית לבקר בארץ ישראל (.....) כי הוא שירת בצבא. אסתר, אליהו ואחיו יעקב והוריהם עלו לארץ. משפחה של אסתר נשארו ביוון ונספו בשואה.
בארץ נולדו לאליהו ואסתר הילדים: טובה, מזל (מתי), יוסף, אברהם, משה, שרה (זילברמן) ועוד מספר ילדים שנפטרו בעודם תינוקות משום מצבה הבריאותי של האם אסתר ע"ה. החיים באותה תקופה לא היו קלים. אליהו עבד קשה מאד בכדי לפרנס את אשתו וילדיו בכבוד כל היום. לפעמים היה עובד גם בלילות. בתחילה עבד בנמל תל אביב כסבל ולימים, בשנת תרצ"ו היה בין בוני בית הכנסת שם נהגו פועלי הנמל להתכנס ולהתפלל.
אליהו ואסתר, התגוררו בשכונת העוני "בבלי" בצריף. לאחר שהנמל נסגר הוא עבר כפועל בנין והמשיך להתפלל בבית הכנסת גם לאחר מכן. הוא נהג להגיע רכוב בימי חול על אופניים משכונת בבלי, שם כבר היתה להם דירה. רעייתו אסתר היתה עקרת בית – מבשלת ומטפלת בילדים ולפעמים היתה גם עובדת במעונות וכתשלום היתה מקבלת שאריות האוכל.
כאשר הגיעו אך המנוחה והנחלה סוף כל סוף אל השיכון חרב על אליהו עולמו – הוא איבד את אשת נעוריו היקרה שאהב – אסתר בת משה, בהיותה בת 58 לחייה עקב מחלת לב בתאריך 1.2.70 (כ"ו בשבת תש"ל). לאחר מס' שנים סבא התחתן עם רחל קובלסקי ועל כך אמרו חז"ל "לא טוב היות האדם לבדו". לאחר מס' שנים גם רחל נפטרה. לאחר מכן התחתן עם רבקה וגם היא הלכה לעולמה.
בתו טובה הי"ו, שיכנה את אליהו בביתה וטיפלה בו במסירות נפשה עד יומו האחרון. בסוף ימיו, ההליכה הייתה קשה עליו ולפיכך, נהג להתפלל בביה"כ בשכונת ג'מוסין בסמוך לביתו.
בלט בתכונותיו, אדם טוב אהוב על הבריות , אדם שמח בחלקו ותמיד שמחה וחיוך מלאו את ליבו. גם בימים קשים, לא נהג להתלונן וקיבל עליו את הדין. היה נדיב מאד, מארח הרבה בביתו ונהג לתת מזון לכל מי שנכנס לביתו ועל כך רעייתו אסתר הייתה נוהגת לומר: "רק שיישאר לילדים משהו לאכול".
נהג לשיר בקולו הנהדר. היה משכים לקום כל יום לזריחה והיה מעיר את ילדיו שיראו את הזריחה.
הקפיד על התפילות בבית כנסת, שמירת שבת. בתו טובה נהגה לספר שהיתה חרדה גדולה לחתוך חתיכת ניר בשבת, עד כדי כך נהג לשמור על השבת.
כאדם עובד, הוא היה חרוץ.
מבחינה גופנית, היה גיבור חיל. מספרים ששנה לפני פטירתו שבר דלת באגרוף!
היה אדם צנוע, שישב בפינת ביהכנ"ס רבי מאיר בעל הנס כפי שרואים בתמונות.
אליהו האריך ימים ושנים.
והלך לעולמו י"ז אדר תשנ"ו - 8.3.96 ונקבר לצד אשת נעוריו אסתר בבית עלמין ירקון (הדרום, חולון/בת ים).
ת.נ.צ.ב.ה
נכתב ע"י נינו, נדב ארינוס בן יורגו יואב ז"ל בן טובה בת אליהו פרנטה ע"ה, על בסיס מידע שסיפרה בתו טובה שתאריך ימים בבריאות.
תודתנו נתונה לאימו של נדב, תקוה ארינוס הי"ו על העברת התמונות וכן לבנו של אליהו, יוסי פרנטה הי"ו על תרומת הפרוכת לביה"כ.
תמונות רבות של אליהו לא נותרו. המעט שהועבר על ידי ב"ב מועלה בגלריית התמונות הצנועה. לסיפורה של תמונה ראו בדף הפייסבוק. להגדלה יש ללחוץ על התמונה.
אליהו פרנטה ע"ה במדי הצבא היווני על רקע מפרץ סלוניקי
אליהו פרנטה ע"ה מימין עם חברים. סלוניקי
אליהו פרנטה ע"ה על רקע המגדל הלבן. סלוניקי
אליהו פרנטה ע"ה בצעירותו עם רעייתו
אליהו פרנטה ע"ה עטור תפילין בבביה"כ
bottom of page