אלא שהגילויים הללו, הן הנר שמוצאו מהר חברון והן זה שהתגלה בח' עוצה, הם לא בהכרח עדות מוצקה וברורה לאופן שמירת השבת ההלכתית בציבור הרחב לאור תביעתם של החכמים, זה קצת יותר מורכב. הדיון במשנה ובתוספתא הוא בין חכמים ורבי יהודה (דור אושא) אך המעשה שעליו היה הויכוח, התרחש עוד לפני כן בשלהי דור יבנה לפני מרד בר כוכבא בעוד הממצאים הם מאוחרים יותר משלהי התקופה הרומית או התקופה הביזנטית אם כי אין סיבה לפקפק בעצם קיומם של מתקנים "מלאכותיים" כמו אלו שצוינו במשנה.

אשל ואבשלום-גורני ציינו שהן המתקן שנחשף בח' עוצה והן הנר שזוהה בידי זוסמן מהר חברון, הם נדירים ולא נמצאו דוגמתם עד והרי הבעיה הזאת הייתה צריכה להטריד כל יהודי שומר שבת, כך שניתן היה לצפות למצוא הרבה יותר מתקנים מלאכותיים מהסוג הזה אבל אלו כאמור, ממצאים חריגים ונדירים. מה עשו שאר היהודים בכל מה שקשור להארכת זמן בעירת הנר בשבת? אולי הפתרון שלהם היה הפתרון האחר שמוצע במקורות (נתינת חומרים מצננים מתחת לנר או בעין הנר) או פתרונות אחרים שלדאבוננו אין להם הד בממצא הארכאולוגי. אפשר ואכן הפתרונות הנ"ל במשנה לא היו הפתרונות המקובלים והנפוצים אלא "פטנטים יצירתיים" חריגים שדווקא בשל כך סביבם נסוב הדיון אבל זה לא אומר שבכל בית יהודי שומר שבת היה "נר שבת משוכלל" מהסוג שהתגלה בהר חברון ובעוצה.

זאת ועוד, עצם הרצון להאריך את זמן בעירת הנר באמצעים מלאכותיים בלי הצורך להוסיף שמן בכל כמה שעות, לא קשורה דווקא להלכות שבת ואפשר היה להבין אותה גם בהקשר לא יהודי בהכרח. למעשה, אם לא הייתה מתגלית כתובת על אחד משברי הכלים "שבת", ספק אם היה ניתן לקשור בין הממצא ובין הדיון במקורות ההלכתיים לעניין שבת.

ח' עוצה עצמה נמצאת במזרח עמק עכו, באזור שבתקופה הרומית המאוחרת והביזנטית לא היה בתחום היישוב היהודי שהתמקד בגליל המזרחי ולכן הם גם נזקקו למצוא ראיות ארכיאולוגיות לכך שבאתר כן הייתה נוכחות יהודית או שאולי קדרי ח' עוצה שיווקו את המתקן הזה לצרכנים יהודיים שגרו במקום אחר (עכו?).