היה ברור לחכמים שככל ש n גדול מאוד כך תמיד יישאר בתום הפעולה החשבונית "קצת יותר משליש" או בלשון חז"ל "אוף צבחר" כשהם מסתפקים בידיעת עובדה זו מבלי שעשו מאמץ למצוא ערך זה וערך "פרא צבחר".[6]

הנקודה החשובה בדוגמא זו ושאין להתעלם ממנה היא, ששיטת הקירוב בסוגיה זו נועדה והומצאה כדי לפתור בעיה הלכתית הקשורה בדיני ממונות בה נדון חלקה של כל בת בירושת נכסי אביהן לו יש עשר בנות ובן לאמור, גם במקרה זה עיסוקם של חכמים היה ממוקד בתחום הפרקטי של ההלכה ולא בתחום המתמטי.[7] 

יש לזכור, שהדוגמא הראשונה היא מתקופת המשנה והשנייה המופיעה בירושלמי, מיוחסת לרבי. משמע, כבר בתקופות המשנה והירושלמי הקדומות לבבלי, מזהים רמת חשיבה מתמטית גבוהה אולם "דא עקא", חסרה היא את המתודולוגיה ואופני החשיבה, עובדה שיש בה בכדי לאשש את הסברה שדרכם של חכמים היא הדרך הממוקדת להלכה והתיעוד ההיסטוריוגראפי לא היה מעניינם.

​

[1] ירושלמי וילנא עבודה זרה ב, שבת ו א, "שלשה דברים התירו לבית רבי שיהו רואין במראה ושיהו מספרין קומי ושילמדו את בניהן יוונית שהיו זקוקין למלכות".

[2] בבלי כתובות סח ע"א.

[3] פרא, ביוונית פחות (παρά). 

[4] וילנא כתובות ו ו, נציה כתובות ו ל טור ד/ג.

[5] נדרים לט ע"ב.

[6] הירושלמי אינו מוסר לנו דרך החשבון בו הגיע למסקנה זו. את זה מילא רב סעדיה גאון בספרו "על הירושות" שחיבר בשפה הערבית שתורגם לעברית על ידי יואל מילר  ויצא לאור בשנת 1892 על ידי המלומד נפתלי יוסף דירינבורג, בכרך ט "אוסף כתבי רב סעדיה גאון" שיצא בשנת האלף להיוולדו. בעמוד 11 הוא מסביר את החשבון במשל, "ושרח דלך כאן אל מאל מאיה דינאר" והתרגום מערבית - "אם היה ערך הנכסים מאה דינר". גינצבורג, יקותיאל. כתבים נבחרים. הוצאת מ. ניומן. תל-אביב-ירושלים. תשכ"א. עמודים 131-147.

[7] דוגמאות נוספות המעידות על רמת חשיבה מתמטית גבוהה ניתן למצוא בסוגיית פתרון מסכת קינים באמצעות חישובים סטטיסטיים, פתרון סוגיית מים שאובים במקווה באמצעות חישובים אינפיניטסימליים  ועוד.