ביל גרוס בביתו, מציג את חפצי היודאיקה
חמסה, מאוסף היודאיקה מאוסף ביל גרוס
ביום ו' 10 יוני 2011 ביקרתי במסגרת סמינר באוניברסיטת תל-אביב באוסף היודאיקה של ביל גרוס. האוסף מכיל שכיות חמדה הקשורות להיסטוריה ולמסורת ישראל, קמעות, חפצי יודאיקה, קערות השבעה מאגיות וספרות עתיקה העוסקת בתחומים הללו. את הביקור המרתק תיאם פרופ' גדעון בוהק מרצה בביה"ס לתרבות העברית באוניברסיטת תל-אביב המתמחה בתחומים אלה ובתחום המאגיה היהודית. ניתנת לכולם הזדמנות להשתתף בחוויה דרך התמונות המובאות בפניכם שבחלקן מלוות בהסברים.
מוטי
עורך האתר
בכל הדתות והתרבויות קיימים סממנים מיסטיים שמטרתם ליצור בלב המאמינים תחושת בטחון ושליטה סובייקטיביים.כך נולדו להם במרוצת התקופות שלל חפצים שלהם ייחסו בני האדם כוחות רוחניים ושאותם הם רואים כיעילים לצורך השגת הצלחה,שמירה ושפע. כך מוצאים אנו קערות השבעה, חמסה, קמיעות וכיו"ב שלמקצתן נחשפנו בביקור.
קערות השבעה הן סוג של קמיע המורכב מברכות ומילים קדושות שנכתבות על גבי קערות חרס ונקברות ברצפת הבית. קערות השבעה היו טכניקה נפוצה למאבק בדמונים במאות ה-4 עד ה-8, ובין היתר גם בקרב האוכלוסייה היהודית. מטרת הטקסטים הכתובים בתוך קערות ההשבעה, הייתה להגן על בעלי הקערות מפני שדים ומזיקים הגורמים למחלות.
לקערות הללו היבטים מאגיים, ולמעשה אחת מצורותיה הן הקערות המאגיות שנוצרו בעיקר בבבל, עיראק של היום, במאות האחרונות שקדמו להשתלטות האסלאם על ארצות המזרח.
בתמונה, אחת מקערות ההשבעה שבאוסף, מעוטרת בעיטורים מאגיים, ציורי שדים ולחשים להגנה בפניהם.
החמסה
מקורותיה של החמסה עתיקים מאוד ואינם ידועים בוודאות מוחלטת . ממצאים ארכיאולוגיים מעידים על השימוש בסמל החמסה - כף היד שאצבעותיה מצביעות כלפי מטה, כקמע לשמירה והגנה בקרב תושבי אגן הים התיכון בתקופה שקדמה להופעתה בדתות המונותאיסטיות. מקורות יהודיים גורסים כי מדובר בכף ידה של מרים, אחות משה ואהרון. ויש ביהדות כאלה הטוענים כי רעיון חמש האצבעות מובא ,אם כי באופן סימבולי , בסימון משקוף הבית בדם בעת מכת בכורות. משם נמשך רעיון השמירה וההגנה,מכל פגע רע על יושבי הבית באם תולים חמסה בכניסה. על פי המסורת, החמסה היהודית מייצגת את האות החמישית- ה', סמל לקב"ה, את צורת עלי התאנה משבעת המינים, את חמשת החושים העומדים על משמרתם ושומרים על האדם,וכן את חמשת חומשי התורה. "ואמר רבי יצחק, אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין" (בבא מציעא מב ע"א ) וכנראה מכאן השילוב שבין החמסה לצורת העין המצוירת בה. כשם שיש עין רעה קיימת גם ה"עין הטובה", המברכת והאוהדת. ייתכן אף שהחמסה שסמלה הוא יד פתוחה, מורה על נתינה, גילוי ופנייה לשלום בניגוד ליד המאוגרפת והקמוצה בעלת סממן לוחמני. בשונה אך בדומה לצורת החמסה, קיימת בקבלה כף יד שבה האצבע והאמה צמודות אך מופרדות מהקמיצה והזרת. לכך המקובלים מייחסים סודות ורזים עליונים.
קמיעות
הקָמֵעות הם חפצים שהאדם מייחס להם כוחות סגולה. כוחות סגולה הן כוחות הטמונים בחפצים או בטקסים מיסטיים והם פועלים על פי אמונת האדם להתגשמות שאיפותיו ורצונותיו השונים. המילה סגולה מופיעה בתנ"ך שש פעמים ככינוי לעם ישראל ולציון אחת מגדולות האל אשר נתן לעמו.
"ועתה אם שמוע תשמעו בקֹלי ושמרתם את בריתי והייתם לי סְגֻלָּה מכל העמים כי לי כל הארץ" שמות יט' ה'.
"כי עם קדוש אתה לה' אלהיך בך בחר ה' אלהיך להיות לו לעם סְגֻלָּה מכל העמים אשר על פני האדמה". דברים ז' ו'.
"ובך בחר ה' להיות לו לעם סְגֻלָּה מכל העמים אשר על פני האדמה". דברים יד' ב'.
"ה' האמירך היום להיות לו לעם סְגֻלָּה". דברים כו' יח'.
"והיו לי אמר ה' צבאות ליום אשר אני עשה סְגֻלָּה וחמלתי עליהם כאשר יחמל איש על בנו העבד אתו". מלאכי ג' יז'.
"עוד ברצותי בבית אלהי יש לי סְגֻלָּה זהב וכסף נתתי לבית אלהי למעלה מכלהכינותי לבית הקדש" דברי הימים א' כט' ג'.
לרוב יהיה הקמע פיסת נייר או קלף שעליה כתובה ברכה כלשהי, צירופי אותיות של פסוקים, שמות מלאכים או שמות קדושים אחרים. את הקמע נושא אדם על גופו או מניח בביתו כדי להבטיח את שלומו, לשמירה מעין הרע או משדים ורוחות רעות. כך למשל מוצאים אנו במשנה שימוש בקמיעות לצרכי רפואה, "יוצאין בביצת החרגול ובשן שועל ובמסמר מן הצלוב משום רפואה דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים אף בחול אסור משום דרכי האמורי".
שבת ו' י' ובעוד מקומות.
באוסף, נחשנו למגוון רחב מאוד של קמעות העשויות בצורות שונות, אלה הכתובים על קלף, התלויים על שרשרת וכן חפצים שונים ומשונים.
להלן מקצת מאוסף הקמיעות (להגדלה יש ללחוץ על התמונות)
פרופ' גידי בוהק וביל גרוס בוחנים קמיע
פרופ' גידי בוהק בוחן קערת השבעה מבבל
רשמים מהביקור
עורך האתר בשיח עם ביל גרוס
תודה לביל על האירוח הנפלא והמעשיר
לקריאה נוספת
שלח משוב