פרפראות

מקורותיה של החמסה עתיקים מאוד ואינם ידועים בוודאות מוחלטת . ממצאים ארכיאולוגיים מעידים על השימוש בסמל החמסה - כף היד שאצבעותיה מצביעות כלפי מטה, כקמע לשמירה והגנה בקרב תושבי אגן הים התיכון בתקופה שקדמה להופעתה בדתות המונותאיסטיות. מקורות יהודיים גורסים כי מדובר בכף ידה של מרים, אחות משה ואהרון. ויש ביהדות כאלה הטוענים כי רעיון חמש האצבעות מובא ,אם כי באופן סימבולי , בסימון משקוף הבית בדם בעת מכת בכורות. משם נמשך רעיון השמירה וההגנה,מכל פגע רע על יושבי הבית באם תולים חמסה בכניסה. על פי המסורת, החמסה היהודית מייצגת את האות החמישית- ה', סמל לקב"ה, את צורת עלי התאנה משבעת המינים, את חמשת החושים העומדים על משמרתם ושומרים על האדם,וכן את חמשת חומשי התורה. "ואמר רבי יצחק, אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין" (בבא מציעא מב ע"א ) וכנראה מכאן השילוב שבין החמסה לצורת העין המצוירת בה. כשם שיש עין רעה קיימת גם ה"עין הטובה", המברכת והאוהדת. ייתכן אף שהחמסה שסמלה הוא יד פתוחה, מורה על נתינה, גילוי ופנייה לשלום בניגוד ליד המאוגרפת והקמוצה בעלת סממן לוחמני. בשונה אך בדומה לצורת החמסה, קיימת בקבלה כף יד שבה האצבע והאמה צמודות אך מופרדות מהקמיצה והזרת. לכך המקובלים מייחסים סודות ורזים עליונים.