אגדות רבה בר בר חנא בתלמוד הבבלי
ספרות האגדה
מבוא
התלמוד הבבלי עוסק מטבע הדברים בענייני הלכה אולם בין שולי דפיו משופעים סיפורים, מעשיות, משלים ודברי אגדה בהם משוקעים עולמות מופלאים הייחודיים לחז"ל. מן אגדות התלמוד המפורסמות והידועות יותר הן מקבצי אגדות הסובבות סביב דמותו של רבה בר בר חנה המופיעות במסכת בבא בתרא דפים ע"ג– ע"ד. אגדות אלה אין מופיעות כסיפור אוטונומי עצמאי אלא משולבים אגב אורחא בדיון "המוכר את הספינה". תחילתם של המעשיות בסיפורים שסיפרו ימאים לרבא בר בר חנה וסיומם בחזיונות אותם הוא ראה בנושאים שונים ובהם חיות, כוכבי השמים, הים והמדבר. הסיפורים, חמישה עשר במספר מובאים כאם עם תרגום מארמית ונשלב בהם מעט מן הפרשנים המנסים לצקת תוכן של מסרים, מוסר וכיו"ב.
רבה בר בר חנה, אמורא בדור השלישי לאמוראי בבל, הוא דמות מרתקת מבין חכמי התלמוד. ככלל, מרכז עולמם של החכמים היה התורה ולימודה, והנסיעה הרחק מהבית הייתה מקובלת כמעט אך ורק למטרת לימוד תורה. מנגד, רבה בר בר חנה היה חולם חלומות, נווד המשוטט בין מחוזות רחוקים פיזית וגם רוחנית – שט לעבר וחולם על עתיד ונוסע לעָבר ושואף להגיע עד לקצה עולם.
גל הים שרצה להטביע אניה
אמר רבה, סיפרו לי ימאים יורדי הים:
הגל הזה שרוצה להטביע הספינה,
נראה כמו ניצוצות
של אש לבנה בראשו,
ועל מנת להינצל ממנו מכים אותו באלות
שחקוק עליהן שמות קדושים:
"אהיה אשר אהיה",
"י-ה ה' צב-אות",
"אמן אמן סלה",
ואז נח הגל ולא הטביע את האניה.
אגדה א: האי גלא דמטבע לספינה
אמר רבה, אשתעו לי נחותי ימא
האי גלא דמטבע לספינה,
מיתחזי כי צוציתא
דנורא חיוורתא ברישא
ומחינן ליה באלוותא
דחקיק עליה
אהיה אשר אהיה
יה ה' צבאות
אמן אמן סלה
ונייח
הים, מקום לא-צפוי וקטלני.הימאים הים מתייחסים אליו כאילו היה בעל חיים, מפלצת ענקית שיש ללמוד דרכיה על מנת לרסנה ובכדי לצלוח את מרחביה. בסיפור, מתארים יהימאים כיצד הם עוצרים גל ענק באמצעות מקל ששם האל חקוק בו.
סיפרו לי הימאים יורדי הים
אמר רבה, סיפרו לי יורדי הים:
בין גל לגל יש ג' מאות פרסאות
וכן זה גובה הגל.
פעם אחת הלכנו בדרך ים, והגל הגביה אותנו עד שיכולנו לראות את מקום מושבו של כוכב קטן,
והיה נדמה לי ששטחו הוא שטח זריעת ארבעים סאה חרדל, ואם היה הגל מגביה אותנו יותר, היינו נשרפים מחומו של הכוכב. וצעק הגל לחברו:
חברי, האם השארת משהו בעולם שעדיין לא שטפת,
בכדי שאוכל אני לשוטפו ולאבדו?
א"ל [הגל הראשון לחברו] צא ולמד מכאן את גבורתו של הקב"ה, שלמרות כוחי [גובה ועצמה] איני יכול לעבור את חול הים [קו החוף] אפילו כמלוא רוחב חוט.
שנאמר – "הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה' אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ" (ירמיהו ה':כ"ב).
אגדה ב: אשתעו לי נחותי ימא
אמר רבה, אשתעו לי נחותי ימא:
בין גלא לגלא תלת מאה פרסי,
ורומא דגלא תלת מאה פרסי.
זימנא חדא הוה אזלינן באורחא, ודלינן גלא עד
דחזינן בי מרבעתיה דכוכבא זוטא,
והויא לי כמבזר ארבעין גריוי בזרא דחרדלא,
ואי דלינן טפי, הוה מקלינן מהבליה.
ורמי לה גלא קלא לחברתה:
חבירתי, שבקת מידי בעלמא דלא שטפתיה,
דניתי אנא ונאבדיה?
א"ל: פוק חזי גבורתא דמריך,
מלא חוטא חלא ולא עברי,
שנאמר - "הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם ה' אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ" (ירמיהו ה':כ"ב).
בסיפור השני מתוארים דברי הימאים ובהם מידות ומרחקים בין הגלים, גודל הכוכב שהגיעו אליו וחומו הלוהט. הגל הענק הנישא כמעט עד לכוכבים, מסמל את הקשרים הנסתרים בעולם בין שמים לארץ, שטמון בהם כוח להרע ולהיטיב – הכול תלוי בשמירה על דבר האל. סיפורי הימאים מביעים עיקרון אמוני, שלפיו הים הוא כוח שהאל נתן לו את היכולת להטביע ולהרוס, אך גם קבע לו גבולות. בהיות האל המושל היחיד של הים, רק ציוויו או אזכור שמו יכולים לעצור את כוחו ההרסני.
תרגום
אמר רבה, ראיתי:
שהוא רץ על היקף
חומת העיר מחוזא.
במקביל אליו, רכב פרש [לתומו]
על בהמה בתחתית החומה, ולא הצליח [השד] להשיגו ולהזיקו.
פעם אחת, היו שתי פרדות קשורות כל אחת לחוד באוכף, ושתיהן עמדו על שני גשרים של נהר דרוגנג [והיו הגשרים רחוקים זה מזה]והיה השד קופץ מפרדה זו לפרדה זו.
[השד] החזיק בידו שתי כוסות יין
ותו"כ קפיצה היה מרוקן כוס לחברתה,
ואפילו טיפה אחת של יין לא נטפה לארץ.
ואותו היום היתה סערה
[ואעפ"כ לא נפלה טיפה ארצה]
עד ששמעו במלכות השדים והרגוהו
[משום שאין דרכם של השדים להראות כוחותיהם].
אגדה ג': כוחו של השד הורמין
אמר רבה לדידי חזי לי
הורמין בר לילית
כי קא רהיט אקופיא
דשורא דמחוזא,
ורהיט פרשא כי רכיב
חיותא מתתאיה ולא יכיל ליה.
זמנא חדא הוה מסרגאן ליה תרתי כודנייתי וקיימן אתרי גישרי דרוגנג,
ושואר מהאי להאי ומהאי להאי,
ונקיט תרי מזגי דחמרא בידיה,
ומוריק מהאי להאי ומהאי להאי
ולא נטפא ניטופתא לארעא.
ואותו היום (תהלים ק"ז:כ"ו) "יַעֲלוּ שָׁמַיִם יֵרְדוּ תְהוֹמוֹת" הוה,
עד דשמעו בי מלכותא וקטלוהו.
הורמיז בן לילית
הקשר בין שמים לארץ וההכרח לשמור על הגבולות, שהוצג בסיפורי הימאים מצד איתני הטבע, מובא בסיפורו של השד מצד הכוחות שמאחורי הטבע, כוח האופל, בשם המזיקים והשדים אשר פועלים עצמאית בדומה לאיתני הטבע אולם צריכים את אישור האל, כך גם השדים. אלא שטבע השדים, לנסות לפרוץ את הגבולות האלה בשונה מכוחות הטבע, השדים מוצגים כבעלי חולשות אנושיות מוקצנות.
הורמיז בן לילית הוא כח מאיים שיצא מכלל שליטה ועלולים לפגוע בחפים מפשע ואף לעורר את עולם הטבע, ואין ברירה אלא לחסלו, כפי שאכן כך קרה, "עד ששמעו בית המלכות וקטלוהו". פרטי הסיפור הם בעלי משמעות – ריצה על החומה, הפרש שאין השד יכול להשיגו, שתי הפרדות, הדילוג בין שני גשרי הנהר ושני גביעי המים. פרטים רבים בסיפור הם זוגיים – זוגות נתפסו בתלמוד הבבלי כמקום שבשליטת השדים והמזיקים, לכן, בין השאר, נהגו שלא לאכול מספר זוגי של דברים (פסחים ק"י ע"ב). לפיכך ברור שהסיפור כולו מובנה בדרך סמלית כדי להציג את התנהגות השד והאִיום שבו.
אך אי אפשר לנתק בין הסיפור הזה לבין שרשרת הסיפורים הבאים, שגם הוא כמותם פותח בביטוי "לדידי חזי לי" – במו עיניי ראיתי, ולכן, אם סיפור זה סמלי הוא – כך גם האחרים, ואם אכן ראה אותו במו עיניו, יש לקבל את העובדה ששד יכול להופיע גם במציאות. לגרסה זו ישנן פרשנויות המציעות שאכן השד נראה במציאות, ובכך עבר את הגבול המותר לשדים, ועל כך הרגוהו.
חיות ענק
מכאן ואילך מופיעים כמה סיפורים שבהם רבה בר בר חנה מתאר חיות ענק שראה בטיוליו, מקצתן ביבשה, מקצתן בים. לעומת הכוחות הסוערים של איתני הטבע והשדים, בעלי החיים בסיפוריו פסיביים ואינם מהווים מקור סכנה אלא במקרה של הפעלת כוח חיצוני להם (כמו דגי הענק בסיפורי ההפלגה של רבה בר בר חנה). מקומם ביקום זהה למקום הדוממים – עצי ענק שהחיות עומדות עליהם והרים שהחיות נדמות להם לעתים. הם מתארים את ייחודיות הבריאה שיש בה יצורים מופלאים כאלה, מפלצות מיתולוגיות. ממש כמו שחוקרי הטבע של ימינו מתפעמים אל מול ציפור או חרק נדירים וחדשים, גם רבה בר בר חמה מתאר חיות שראה במסעותיו האמיתיים או הדמיוניים, וגוזמותיו מאדירות כך את כוחו של האל שברא אותם. הראם המיתולוגי שגודלו כהר תבור, שרשרת המזון של בעלי החיים הענקיים – צפרדע בגובה מגדל, נחש שבלע אותה, עורב שבלע את הנחש והעץ הענק שהעורב עמד עליו. כולם חיות דמיוניות, עותק ענק של חיות מוכרות. מנקודת המבט העכשווית, על סמך היכרות עם שלדי הדינוזאורים, עולה התהייה שמא במסעותיו נחשף גם רבה בר רב חנה לשלדים כאלו ודמיין את היצורים שהיו פעם. אך גם אם כך היה, למזלנו הרב, דמיונו הפורה של רבה בר בר חמה לא נצמד לתגליות בשטח, ויצר עבורנו עולם מופלא ומרתק שאפשר לקרוא בו ברבדים רבים ובכל פעם לגלות תגליות חדשות, ממש כפי שגילה הוא במסעותיו.
תרגום
אמר רבה, ראיתי:
ראם בן יומו
וגודלו כהר תבור
וכמה גודלו של הר תבור? ארבע פרסאות.
אורך צוואר הראם שלוש פרסאות.
מקום הנחת ראשו כשהוא שוכב על הקרקע פרסה ומחצה
הטיל הראם רעי (רקק צואתו) וסכר (וחסם) את הירדן
אגדה ד': אגדת הראם הענק
אמר רבה, לדידי חזי לי
אורזילא בר יומיה
דהוה כהר תבור,
והר תבור כמה הוי? ארבע פרסי,
ומשאכא דצואריה תלתא פרסי,
ובי מרבעתא דרישיה פרסא ופלגא,
רמא כופתא וסכר ליה לירדנא.
תרגום
ואמר רבה בר בר חנא:
ראיתי צפרדע
שהיתה גדולה כמו הכרך [ששמו] אקרא דהגרוניא
ובכרך יש שישים בתים.
בא תנין ובלעה [את הצפרדע]
באה העורב [נקבה] ובלעה את התנין
והלך וישב על העץ.
בא וראה כמה גדול כח האילן.
אמר רב פפא בר שמואל:
אם לא הייתי שם ורואה דבר זה
לא הייתי מאמין..
אגדה ה': אגדת הצפרדע הענקית
ואמר רבה בר בר חנה:
לדידי חזיא לי ההיא אקרוקתא דהויא כי אקרא דהגרוניא,
ואקרא דהגרוניא כמה הויא?
שתין בתי.
אתא תנינא בלעה,
אתא פושקנצא ובלעהלתנינא וסליק יתיב באילנא.
תא חזי כמה נפיש חיליה דאילנא.
אמר רב פפא בר שמואל:
אי לא הואי התם
לא הימני.
תרגום
ואמר רבה בר בר חנה:
פעם אחת נסענו בספינה,
ראינו דג ענק
ששרץ קטן נכנס בנחיריו,
[מת הדג הגדול] ומי הים פלטוהו אל החוף,
[בפליטת גופו לחוף] ונחרבו שישים כרכים,
אכלו מבשרו [הטרי]
תושבי שישים כרכים [נוספים וקרובים],
ואכלו מבשרו [המומלח והמשומר]
תושבי שישים כרכים רחוקים יותר.
ומלאו מן השומן שבגלגל אחת מעיניו
שלוש מאות סאים שמן.
כשחזרנו לאותו מקום לאחר י"ב חודש,
ראינו שמנסרים קורות מעצמותיו.
כדי לבנות [מחדש] אותן הכרכים שנחרבו בגללו.
אגדה ו': אגדת הדג הענק
אמר רבה בר בר חנה:
זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא,
וחזינן ההוא כוורא
דיתבא ליה אכלה טינא באוסיי
ואדחוהו מיא ושדיוהו לגודא,
וחרוב מיניה שתין מחוזי,
ואכול מיניה
שתין מחוזי,
ומלחו מיניה
שתין מחוזי,
ומלאו מחד גלגלא דעיניה
תלת מאה גרבי משחא,
וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא,
חזינן דהוה קא מנסרי מגרמי מטללתא
תרגום
ואמר רבה בר בר חנה:
פעם אחת, היינו מהלכין בספינה,
ראינו דג אחד
שהתקבץ חול על גבו,
וצמחו עשבים על החול.
סברנו שהמקום הזה [הדג שעל גביו החול והעשבים] הוא יבשה [אחד מאיי הים],
והלכנו ואפינו ובישלנו על גביו,
וכאשר התחמם גבו של הדג,
התהפך [הדג וכל מה שעל גביו שהיה נדמה לנו כיבשה], ונפלנו למים.
ואם לא היתה ספינתינו קרובה
היינו טובעים בים.
אגדה ז': אגדת הדג הענק שנראה כיבשה
ואמר רבה בר בר חנה:
זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא,
וחזינן ההוא כוורא
דיתבא ליה חלתא אגביה
וקדח אגמא עילויה,
סברינן
יבשתא היא,
וסלקינן ואפינן ובשלינן אגביה,
וכד חם גביה
אתהפיך,
ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא
הוה טבעינן.
תרגום
ואמר רבה בר בר חנה:
פעם אחת הלכנו בספינה,
ושטה הספינה בין סנפיר לסנפיר [של דגים]
שלושה ימים ושלושה לילות,
הדג היה שט כנגד הרוח,
ואנחנו [היינו בספינה] עם כיוון הרוח.
ואם תאמר, [שהדג לא היה כ"כ גדול]
והספינה שטה לאט [במשך אותם שלושה ימים],
כאשר בא רב דימי [מא"י לבבל] אמר
[נתן שני סימנים למהירותה של הספינה]:
[סימן ראשון] במשך הזמן של חימום קומקום מים,
הספינה התקדמה שישים פרסאות,
[סימן שני] כאשר אדם יורה חץ [במקביל לשיוט הספינה], הספינה השיגה אותו [את החץ].
ואמר רב אשי:
אותו הדג הוא מהקטנים שבדגי הים,
שיש לו שני סנפירים
[שאר הדגים שבים יש להם רק סנפיר אחד].
אגדה ח' - מהירותה של ספינה בים
ואמר רבה בר בר חנה:
זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא,
וסגאי ספינתא בין שיצא לשיצא דכוארא תלתא יומי ותלתא לילוותא,
איהו בזקיפא
ואנן בשיפולא.
וכי תימא,
לא מסגיא ספינתא טובא,
כי אתא רב דימי אמר:
כמיחם קומקומא דמיא
מסגיא שתין פרסי,
ושאדי פרשא גירא
וקדמה ליה.
ואמר רב אשי:
ההוא גילדנא דימא הואי,
דאית ליה תרי שייצי.
תרגום
ואמר רבה בר בר חנה:
פעם אחת הלכנו בספינה,
וראינו אותו הציפור שקרסוליו עומדים במים,
וראשו מגיע לשמים,
ואמרנו: [ככל הנראה] אין המים עמוקים,
ורצינו לרדת לתוך המים לצנן את עצמנו,
ויצאה בת-קול ואמרה לנו: אל תרדו לשם,
שהרי נפל גרזן לנגר לפני שבע שנים,
ועדיין לא הגיע [הגרזן] לקרקעית [הים],
[והסיבה היא] לא בגלל עומק המים,
אלא בגלל הזרמים המהירים והסוחפים.
אמר רב אשי:
ההוא [הציפור הענקית] זיז שדי הוא,
שכתוב: [תהילים נ':י"א] "וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי"
[שעל אף שרגליה על הקרקע- ראשה מגיע לשמים].
אגדה ט' - הציפור הענקית
אמר רבה בר בר חנה:
זימנא חדא הוה אזלינן בספינתא,
וחזינן ההוא ציפרא דקאים עד קרצוליה במיא ורישיה ברקיע,
ואמרינן: ליכא מיא,
ובעינן לחות לאקורי נפשין,
ונפק בת קלא ואמר לן: לא תיחותו הכא, דנפלת ליה חציצא לבר נגרא הא שב שני ולא קא מטיא אארעא,
ולאו משום דנפישי מיא
אלא משום דרדפי מיא.
אמר רב אשי:
ההוא זיז שדי הוא,
דכתיב: "וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי" (תהלים נ':י"א).
אגדה י' : אווזים נוטפות שומן
ואמר רבה בר בר חנה:
זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא
וחזינן הנהו אווזי
דשמטי גדפייהו משמנייהו
וקא נגדי נחלי דמשחא מתותייהו.
אמינא להו:
אית לן בגוייכו חלקא לעלמא דאתי?
חדא דלי גדפא
וחדא דלי אטמא.
כי אתאי לקמיה דרבי אלעזר
אמר לי:
עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין.
תרגום
ואמר רבה בר בר חנה:
פעם אחת הלכנו במדבר,
וראינו אותם אווזים
שהיו נוצותיהן נופלות מרוב שומנן
ומתחתן היו זורמים נחלים של שמן.
אמרתי [שאלתי] להן [לאווזים]:
האם יש לי בכן חלק שאזכה לקבל אותו בעולם הבא?
אחת הגביההּ לי כנף,
ואחת הגביההּ לי ירך [לרמוז לי זה יהיה חלקך לעתיד לבוא]
כשבאתי לפני רבי אלעזר [וסיפרתי לו מה שראיתי]
אמר לי:
עתידין ישראל ליתן עליהן את הדין.
תרגום
סימן: עפר, תכלת, טרקתיה, עקרב, סל לחם]
ואמר רבה בר בר חנה:
פעם אחת הלכנו במדבר,
והתלווה אלינו אותו הסוחר [הישמעאלי]
שהיה לוקח עפר ומריח אותו,
ואמר: זו הדרך למקום פלוני,
וזו הדרך למקום פלוני.
אמרנו [שאלנו] לו: כמה רחוקים אנו מ[מקום] מים?
אמר לנו: תנו לי עפר [להריח בו]
נתנו לו, ואמר לנו: מרחק שמונה פרסאות.
[לאחר שהתקדמנו] חזרנו [ונתנו] לו [עפר להריח]
אמר לנו: שרחוקים אנו רק שלוש פרסאות.
[נסינו להטעותו ו] הפכנו את האדמה [ערבבנו בין העפר מעכשיו לעפר ממקודם], ולא יכולנו לו [לבלבלו].
אגדה יא' : אגדת הישמעלי הסוחר
[סימן כעפרא דתכילתא טרקתיה עקרבא לסלתיה]
ואמר רבה בר בר חנה:
זימנא חדא הוה קא אזלינן במדברא
ואיתלוי בהדן ההוא טייעא
דהוה שקיל עפרא ומורח ליה,
ואמר: הא אורחא לדוכתא פלן,
והא אורחא לדוכתא פלן
אמרי' ליה כמה מרחקינן ממיא?
ואמר לן: הבו לי עפרא
יהיבנן ליה, ואמר לן: תמני פרסי
תנינן, ויהבינן ליה,
אמר לן: דמרחקינן תלתא פרסי
אפכית ליה
ולא יכילית ליה
אגדה יב' : טלית מתי המדבר
תרגום
אמר לי [הסוחר הישמעאלי לרבה בר בר חמנה]:
בא ואראה לך את מתי מדבר [בני ישראל שמתו ב 40 שנות המדבר].
הלכתי עמו, וראיתים כשפניהם [של המתים]מאירות ושמחות כשתויי יין,
שוכבים כישנים על גבם,
אחד מהם היה שוכב כשברכו זקופה
ומתחתיו נכנס סוחר ישמעאלי שהיה רוכב על גמל
והרומח שלו זקוף בידו ולא נגע בברכו של אותו המת.
חתכתי כנף עם תכלת מטלית אחד מהם,
והבהמות [שעליהן רכבנו] לא יכלו ללכת.
אמר לי: האם לקחת מהם משהו?
החזירהו! קבלה בידינו,
שלא ניתן ללכת אם לקחת מהם [המתים] משהו.
הלכתי והחזרתי [את כנף הטלית], והמשכנו.
כשסיפרתי לחכמים את המעשה, אמרו לי:
כל אדם ששמו 'אבא'- טיפש,
וכל אדם ששמו 'בר בר חנה'- שוטה [התרעמו עלי].
[שאלוני:] לשם מה חתכת את אותו כנף הטלית?
רצית לדעת הכרעה במחלוקת בית שמאי ובית הילל ? [בציצית].
יכולת למנות החוטים והחוליות [ולא לחתוך את כנף הטלית].
תרגום
אמר לי [הסוחר הישמעאלי לרבה בר בר חנה]:
בא ואראה לך את הר סיני.
הלכתי וראיתי שאת ההר מקיף עקרב,
והוא עומד שם כחמור לבן.
שמעתי בת קול שאומרת:
אוי לי שנשבעתי, ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי?
כשחזרתי וסיפרתי לפני החכמים מה ששמעתי,
אמרו לי:
כל אדם ששמו 'אבא'- טיפש כחמור,
וכל אדם ששמו 'בר בר חנה'- שוטה [התרעמו עלי].
היה לך לומר [לבת-קול]:
מופר לך [השבועה שנשבע הקב"ה להגלות את ישראל].
והוא [רבה בר בר חנה] סבר:
שהבת-קול דיברה על שבועת המבול, ואותה לא רצה להתיר.
ורבנן [מה סברו]?
א"כ, 'אוי לי' למה [מדוע שיצטער הקב"ה על שבועת המבול? שהרי אין לו להצטער על כך אלא רק על שבועת הגלות].
אגדה יג' : צער שבועת בת הקול
אמר לי:
תא אחוי לך הר סיני.
אזלי, חזאי דהדרא ליה עקרבא
וקיימא כי חמרי חוורתי.
שמעתי בת קול שאומרת:
אוי לי שנשבעתי, ועכשיו שנשבעתי מי מפר לי?
כי אתאי לקמיה דרבנן,
אמרו לי:
כל אבא - חמרא,
כל בר בר חנה - סיכסא!
היה לך לומר:
מופר לך.
והוא סבר:
דלמא שבועתא דמבול הוא.
ורבנן?
א"כ, אוי לי למה.
תרגום
אמר לי [הסוחר הישמעאלי לרבה בר בר חנה]:
בא ואראה לך את בלועי עדת קרח.
הלכתי עמו וראיתי שני בקעים בקרקע ויצא מהם עשן
לקח גיזת צמר, הרטיבה במים,
נעץ אותה בראש הרומח שלו, והכניסה לתוך הבקע,
וכאשר הוציאה, היתה גיזת הצמר חרוכה.
אמר לי: תאמר, מה אתה שומע?
ושמעתי שהיו אומרים:
משה ותורתו אמת והן [אנחנו] בדאין [שקרנים].
אמר לי: כל שלושים יום חוזר הגיהנם לכאן,
כמו שמהפכין בשר בסיר, [כדי שיתבשל היטב].
ואומרים:
משה אמת ותורתו אמת והן [אנחנו] בדאים. [שקרנים].
אגדה יד': בלועי קורח
אמר לי:
תא אחוי לך בלועי דקרח.
חזאי תרי ביזעי והוו קא מפקי קוטרא,
שקל גבבא דעמרא ואמשינה במיא
ודעציתה בראשה דרומחא ועייליה התם,
וכי אפיק הוה איחרך איחרוכי.
אמר לי: אצית מאי שמעת,
ושמעית דהוו אמרין:
משה ותורתו אמת והן בדאין.
אמר לי: כל תלתין יומי מהדר להו גיהנם להכא
כבשר בקלחת,
ואמרי הכי:
משה ותורתו אמת והן בדאין.
תרגום
אמר לי [הסוחר הישמעאלי לרבה בר בר חנה]
בא ואראה לך
מקום שבו נפגשים שמים וארץ.
לקחתי את סל הלחם שלי
והנחתיו בחלון הרקיע.
לאחר שסיימתי תפילתי חיפשתיו ולא מצאתיו.
שאלתי [את הסוחר] הייתכן שיש פה גנבים?
אמר לי החלון שבו הנחת את סלך
מסתובב ועתיד לחזור למקומו.
חכה כאן עד למחר ותמצאהו.
אגדה טו': מקום מפגש שמים וארץ
אמר לי:
תא אחוי לך
היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי.
שקלתא לסילתאי
אתנחתא בכוותא דרקיעא,
אדמצלינא בעיתיה ולא אשכחיתה
אמינא ליה: איכא גנבי הכא?
אמר לי: האי גלגלא דרקיעא
הוא דהדר,
נטר עד למחר הכא ומשכחת לה.
לקריאה והרחבה:
על אגדות רבה בר בר חנה. אהוד בנאי.
מסע לסוף העולם; מבט חדש על אגדות רבה בר בר חנה