בכל אופן, כבר ממבט ראשון, בצד המכנה המשותף הבסיסי (חמש ברכות, ארבע ברכות כמעט זהות לגמרי), יש כמה הבדלים בולטים- התלמוד הירושלמי אינו מציין את מקור ההיגד (לא ברייתא ולא שם של אמורא נקוב אלא סתם "הרואה וכו'") בעוד התלמוד הבבלי מייחס זאת לדרשת רב המנונא (דור שלישי של אמוראי בבל) ובהמשך אף רב אשי מציין שגם בלי דרשת רב המנונא הוא היה מברך את הברכות הנ"ל. שנית, סדר הברכות הוא שונה- התלמוד הירושלמי מתחיל עם ברכה על הפרת (עושה בראשית), ממשיך עם המרקוליס ורק שלושת הברכות האחרונות הן ברכות על בבל החרבה. נראה שסדר הברכות הוא מההווה (הפרת והמרקוליס- כינוי נפוץ של עבודה זרה בספרות התלמודית) אל העבר. לעומת זאת, בדרשת רב המנונא בתלמוד הבבלי, הברכה על הפרת אינה חלק מסדרת הברכות (היא תופיע בתור ברכה עצמאית בדף נט ע"ב כאשר אדם רואה את הפרת מהגשר של בבל). במקומה, מופיעה ברכה כללית של "הרואה בבל הרשעה" שהיא אולי הברכה ה-"שישית" בתלמוד הירושלמי אלא שכאן היא מופיעה בלשון ברכה "שהחריב בבל הרשעה". המוטיב "הרשעה" או "הרשע" (ביחס לנבוכנדנצר) מובלט יותר בבבלי- הברכות כמעט אינן מתייחסות להווה (המרקוליס הוא החריג) ומלכתחילה כל סדרת הברכות אינה על בבל הנוכחית אלא על בבל הרשעה של פעם, זאת ששרידיה ההרוסים ניכרים.