תפיסת חז"ל את המטה - דיון

הנס הוא פועל ידו של הקב"ה ואילו הכישוף או המאגיה, הם מעשה ידי אדם שאומנותו בכך שיש בכוחו לכפות על הבריאה והברואים את רצונו.

מתייחס לכך התלמוד באומרו:"למה נקרא שמן כשפים, שמכחישין פמליא של מעלה" [תלמוד בבלי, סנהדרין סז' ע"ב] ואמר על כך רבנו בחיי: עניין הכישוף הוא חיבור דברים חלוקים זה מזה, וכאשר יחבר אותם הדברים למטה זה עם זה כן יתחברו ויתערבו הכוחות אשר למעלה זה עם זה ותצא מביניהם פעולה נפלאה נכרית. ואיסור כלאים נוטה לזה קצת, כי הוא מערבב הכוחות למעלה אשר הפירוד והרחוק ראוי בהם והחיבור בהם מזיק מאד וכו'...ואם תתעסק בכשפים יש בזה צד הכחשה...ולמה חייבה מיתה למכשף, והטעם מפני שעבר על גזרתו של הקב"ה לעשות מה שמנע ממנו" [פירוש רבינו בחיי, עה"ת, שמות פכ"ב פס' י"ז]. המאגיה ממקדת את העוצמה באדם ולא בקב"ה ומעצימה אותו לדרגתו באופן שעובר הוא על גזרת הקב"ה על ידי כך שמחברת היא דברים בעולמות העליונים שאין זה ייעודם ולמטה מתקבלת עבודה מזיקה המחברת דברים שייעודם הוא פירוד ומתקבלת עברה על גזרת הקב"ה. מאידך, הנס הוא ביטוי לשלטון הצדק של ה' בעולם, לעומת הכישוף או המאגיה שכאמור נתונה לשרירות לב האדם העושה בו שימוש, לאו דווקא מוסרי. מהמקרא עולה אמונת הגויים בממשות המאגיה והכישוף וראיה לכך נמצאת לנו בעיצוב המפגש בין משה ואהרן לבין חכמי פרעה ולפיכך, טבעית הייתה תגובתו של מלך מצרים: "ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם" [שמות, ז'  יג']  משום שעלה בידי החרטומים לעשות בדיוק מה שעשה אהרון במטהו ומבחינתו, הייתה זו תחרות בין מכשפים עד מכת כינים, אז החרטומים לא יכלו לחקות את אהרון משום שאין הכישוף יכול לברוא ברייה קטנה ככינים [סנהדרין, סז ע"ב].

המקרא מצביע על המטה כמכשיר בעל ניחוח ניסי מובהק והמדרשים מעצימים על המקרא סיפורים בעלי ניחוח דומה, בריאתו בין השמשות בששת ימי הבריאה, השמות הקדושים שהיו חקוקים בו, כינויו "מטה האלוהים", שהיה עשוי מאותו החומר שעשוי היה ארון הברית ולפי חלק מהמדרשים מהעץ הדעת טוב ורע שהיה נטוע בגן העדן, שהיה לו כושר דיבור [מטה אדם חשוב כמדבר מופיע כבר בתלמוד הירושלמי, מסכת נדרים דף כט' עב' פרק ט' הלכה א' שם ר' שמעון בן אליעזר זוקף את בקיאותו המופלגת למורו כשהוא טוען: "מקלו של ר' מאיר היתה בידי והיא מלמדת לי דעה"] וכך גם ייעודו באחרית הימים.

במקרא ובמדרשים  מסופר בהרחבה על האותות והמופתים שנעשו על ידי המטה שהיווה אם כן אמצעי בעל כוחות שהקנה לו הקב"ה ושהופעלו על ידי בשר ודם ושיופעלו גם באחרית הימים על ידי אישה. אלא שבשונה ממאגיה המשיקה לכישוף, המקרא מדגיש את הסיבה לתפעולו של המטה על ידי בשר ודם: בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה'" [שמות, ז,יז], "לְמַעַן תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' בְּקֶרֶב הָאָרֶץ [שמות ח,יח]. "בַּעֲבוּר תֵּדַע כִּי אֵין כָּמֹנִי בְּכָל הָאָרֶץ (שמות ט,יד), בַּעֲבוּר הַרְאֹתְךָ אֶת  כֹּחִי וּלְמַעַן סַפֵּר שְׁמִי בְּכָל הָאָרֶץ" [שם טז], ו"להקדישני [שמות, כ' יב'], והמדרשים מספרים שהקב"ה רצה לזכות את משה בניסים [ילקוט שמעוני, תורה פרשת שמות ] ולתת לו מתנות [פסיקא זוטרא (לקח טוב), שמות פרק יב'] ולפיכך ציווהו להשתמש במטה. זה השוני העיקרי הבולט בין המטה ככלי מאגי בשרות המכשפים לבין  המטה ככלי בשרות הקב"ה ושליחיו.

לא בכל הפעמים המטה בא לדי ביטוי בפועל. הדוגמא הבולטת היא בפרשת מי המריבה שהיא אנטי תזה לתפיסה לפיה, הניסים והאותות מבוצעים אך ורק על ידי חומר דומם. פרשה זו מבקשת ליצור רושם שהמטה אינו חיוני לעשיית הנס, ונהפוך הוא, משה אמנם נצטווה ליטול עמו את המטה, אך לא נאמר לו להשתמש בו, וזאת למען יראו הכול, כי גם ללא המטה ייכון הנס. הקב"ה מצווהו  "קח את המטה..ודברתם אל הסלע" [שמות, ז' ח'] ומשה חוטא בעשותו שימוש במטה: "וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו" [שמות, י' יא'].  הסלע נבקע אפוא לא בעזרת המטה, אלא למרות השימוש בו ובכך מודגש שהכלי הוא כלי בידי הקב"ה לעשיית אותות על טבעיים אולם ניתן לעשות אותות אילו גם בלעדיו. 

אם כן מתבקשת השאלה, מדוע השימוש במטה לביצוע האותות אם הקב"ה יכול לבצען בלעדיו? התשובה טמונה באופני הפעלתו ובסמליות אותו הוא מייצג. למטה שני סוגי הפעלה, הפעלה פונקציונאלית והפעלה סמלית. משמעות ההפעלה הפונקציונאלית היא שהפעולה המבוצעת באמצעותו פעולה ממשית מהשראתו של כוח הקב"ה באופנים שונים תוך שינוי במציאות הטבע. הפעלה זו תומכת בסמליותו של המטה, המשמש כסימבול לאדם חשוב ומכאן, נועד המטה להאדרתם ולהעצמתם של האנשים הנושאים אותו, משה ואהרון. המטה מעצים את מנהיגותם בעמדם לפני פרעה, משה כמנהיג כבד פה וכבד לשון ואהרון ככהן דת, שניהם מנהיגים של עם המשועבד למעצמה עולמית והדורשים: "שלח את עמי ויעבדוני" [שמות, ז' כו'].

תפיסת המטה בראיית חז"ל את המטה כפי שעולה מהמקרא ומהמדרשים היא, שהמטה הוא חפץ בעל היסטוריה קדמונית ניסית שהקב"ה ייעד לו תפקידים שונים במעגל החיים ההיסטוריים של עם ישראל, החל משימושו ככלי לעשיית אותות ומופתים לקדש שם שמים, האדרת עוצמתם של הנהגת העם ושסגירת המעגל מבחינתו תהיה באחרית הימים לפי חזונו של זרובבל ובכך יבוא לידי ביטוי שלטון הצדק בעולם שיכה ויביס את כוחות הרשע, הכישוף והמאגיה השרירותית הנשלטת על ידי בשר ודם.

סיכום

סקרתי במאמר זה (משנת תשע"א) תולדות  המטה בסיפורי המקרא ובמדרשי חז"ל, את מקורותיו, גלגולו, ייחודו ומהותו. בראיית חז"ל, כפי שעולה מהמקרא ומהמדרשים, המטה הוא חפץ על טבעי ועושה נס מכוח רצון הקב"ה ובמטרה מוגדרת ומוצהרת, לקדש שמו להעצים את כוח הנהגת שליחיו ולפיכך, הפלאים בקורותיו בבית יתרו, האותות מופלאים נעשו באמצעות המטה, שהתגלה כפלא במדבר, במכות מצרים בקריעת ים סוף, במלחמת עמלק, בסיפור מותו של משה ובעתיד לבוא ככלי מלחמה באחרית הימים.

המדרשים הדנים במטה, מוסיפים על המקרא דרשות המבטאות את קדמוניותו, את המיסתורין סביב החומר ממנו הוא עשוי, את מעורבותו של הקב"ה בכל צעד ושעל בו המטה היה מעורב ומביאים לידי ביטוי כמיהה לכוחו ועוצמתו, האדרתו של ה' והצדק האוניברסאלי שיושלט באחרית הימים באמצעות הכלי הקדמוני המשרת אותו במטרה לקדש שם שמיים ולהעצים דימויים של מנהיגי ישראל בעיני הגויים ובעיני העם עצמו, הרואה מולו את האמצעי המשמש את מנהיגי העם בשרות הקב"ה – המטה.