זיכרון עולם
דוד-חי ישראל ע"ה
ה' אלול תרצ"ג - ד' טבת תשע"ט
27/8/33-12/12/18
דוד-חי ישראל, נולד חי ומת בתל אביב. נולד בשכונת מחנה יוסף כילד ה-11 לאביו ישראל והרביעי לאמו אסתר. כבר בגיל 8 יצא לעבוד ועזר בפרנסת הבית. בגיל 12 הפסיק את לימודיו כדי לעבוד במשרה מלאה. באותן שנים של שלטון המנדט העריץ את הנלחמים למען המדינה שבדרך. בגיל 15 ראה את בן גוריון יוצא מבית העם בשדרות רוטשילד לאחר הפלא של הכרזת המדינה. בגיל 16 איבד את אביו ונותר בבית כאח הגדול שאיננו נשוי, עם אמא ושני אחים קטנים והפך למפרנס העיקרי של המשפחה שחייתה בעוני רב, במצוקה ואפילו ברעב. לימים, היה מעביר למשפחתו אוכל מצלחתו כדי שלא יחושו את אותה תחושה.
מגיל 15 ועד שהפסיק לעבוד לאחר גיל 60 עבד כקונדיטור.
דוד-חי ישראל איש משפחה, הקרובה והרחוקה, רודף שלום, עקשן, ציני, בעל חוש הומור, מכבד את הזולת, וגם פטריוט, אוהב את המדינה וסמליה, בגיניסט, חרותניק, איש חסד עוזר לעניים, חבר פעיל באגודת בעז העוסקת בסיוע לנזקקים יוצאי קהילת עדן מיום הקמתה.
לאחר השחרור מהשרות צבאי הכיר את רעייתו יונה תבל"א ולאחר מספר שנים, בהיותו בן 24, התחתנו והקימו משפחה. לבן אחד קרא ישראל על שם אביו ולשני קרא זאב על שם ז'בוטינסקי. את שניהם העריץ. משניהם למד. לבתו קרא בשם סמדר, כסמל לתנובה היפה של הארץ שכה אהב.
במשך כל חייו עבד קשה לפרנסת הבית. הוא היה יוצא בשעות הקטנות של הלילה כדי שהעוגות יהיו מוכנות לפנות בוקר וחוזר הביתה למשרה שניה של הכנת קייטרינג לחתונות בבית כנסת אוהל מועד. לאחר כמה שנים הפך לעצמאי למספר שנים וניהל עסק של קונדיטוריה ברחוב יהודה המכבי ולאחר מכן הפעיל קפה / קונדיטוריה ברחוב בזל בתל אביב. לאחר מספר שנים כעצמאי חזר להיות שכיר ועבד במספר קונדיטוריות כולל בבתי מלון, האחרונה שבהן הייתה עידית ממנה פרש לגימלאות.
עד גיל 37 חי בדירה בה נולד. באותה שנה רכש דירה בה חי עד יום פטירתו.
למרות שלא זכה להשכלה פורמלית, הצליח במו ידיו, בעבודה קשה, בעקשנות, במסירות אין-קץ להקים משפחה, ולמרות שלא חייתה ברווחה לא הרגישה שחסר לה משהו.
בגיל 54 יצא לראשונה לחול. אחר כך הספיק לצאת עוד מספר פעמים וטייל עם רעייתו באירופה וצפון אמריקה.
למרות שנולד בישראל למשפחה ממוצא עדני, לא הסכים להכניס הביתה מוצרים תוצרת גרמניה ולא הסכים לדרוך על אדמתה. הוא התעקש ועשה סיבוב של שעה כי לא הסכים שבנו ייסע בדרך קיצור שעברה כמה דקות על אדמת גרמניה. למרות העבודה הקשה מצא זמן לפעילות חברתית ופוליטית ושתיהן שלא על מנת לקבל פרס.
במשך למעלה מחמישים שנה היה דוד-חי חבר פעיל בעמותת בעז שגייסה תרומות עבור עניי הקהילה. פעילותו התבטאה ביצירת קשר עם תורמים, לאסוף קופות, לספור, להוציא קבלות, להשתתף בישיבות, להתכתב עם הרשויות וגם להפעיל את ילדיו לפנות באנגלית לאנשי קהילת עדן בלונדון ועוד ועוד.
החיידק הפוליטי בער בעצמותיו. מילה לא במקום על בגין וישר מתחיל ויכוח שלא נגמר. דוד-חי היה חרותניק "שרוף" ובגיניסט שרוף. היה חבר בסניף הכרם של תנועת החרות, סניף שחבריו הגיעו באופן קבוע לביתו של בגין לחגוג את יום הולדתו בכל מוצאי שבת "נחמו" גם כשהיה מסוגר בביתו שברחוב צמח בירושלים. היה חבר מרכז חרות, שהפכה לגח"ל, ובהמשך הליכוד. בכל מערכת בחירות הקים מטה כדי לדרבן ולארגן את המצביעים לבוא ולהצביע. את כל הפעילות הפוליטית עשה בהתנדבות מתוך אידאולוגיה ולא הסכים לקבל תמורה עבורה. דוד-חי הפסיק את הפעילות ואת חברותו במרכז הליכוד בתקופה שיצחק שמיר עזב כי הרגיש שמשהו במרכז השתנה וכבר לא התחבר לנעשה שם.
תם עידן במשפחה. הזוג האחרון שנותר בשני צידי המשפחה התפרק עם לכתו בדרך כל בשר ובהשאירו את רעייתו יונה תבל"א. דוד-חי היה איש משפחה חם ואוהב והתייחס בחום לעשרות רבות של אחיינים שלו ושל רעייתו, אל כולם התייחס באהבה, בחיבה, בכבוד ובדאגה. משפחתו איבדה עם לכתו דוד שהיה חצי מזוג הדודים האחרון שנותר. אשתו, ילדיו, כלותיו ונכדיו איבדו ראש משפחה אהוב ואוהב, שהיה מחויב בכל נימי נפשו לשלומם ולרווחתם. חלקים רבים מתכונותיו, אופיו ועקרונותיו נטועים עמוק בכל אחד מבני משפחתו אשר זוכרים בגעגוע את חיוכו הרחב ואת התבדחויותיו.
דוד-חי ישראל השאיר צוואה ליוצאי חלציו ולמשפחתו - להמשיך ולשמור על יונה רעייתו שכה אהב, לשמור על משפחה מאוחדת, לשמור על המדינה ולעזור לעניים.
חתונת הזהב
בטקס הנחת תפילין של נכדו אייל בן סמדר ישראל נ"י שנערך במצדה ביום כו' ניסן תשע"ז 22/4/18
פעילותו התורנית של דוד-חי ישראל
דוד-חי היה פעיל בעמותה להשרשת ערכים יהודים לאומים. במשך שנים רבות סייע בעריכה והפקה של עלון שבועי ״עונג שבת״. הוא הקפיד להסתובב בין עשרות בתי כנסיות בתל אביב והסביבה ולהפיץ את העלון בהתמדה רבה ומתוך תחושת שליחות לשימור מורשת העם והמדינה.
בכל 85 שנות חייו התפלל דוד-חי בשלושה בתי כנסת באופן קבוע. הראשון היה בסגנון עדני, השני אשכנזי והשלישי ספרדי הלא הוא בית הכנסת רבי מאיר בעל הנס ע"ש פועלי נמל תל-אביב הסלוניקאים.
בכל אחד מבתי הכנסת רכש חברים שאהבו אותו ואת סגנונו הצנוע, הכן והאמיתי שלא מחפש אינטריגות ומלחמות, וגם כנראה את חוש ההומור והציניות שאיפיינו אותו.
חבריו בבית הכנסת זוכרים אותו כאיש נעים הליכות, תמיד מסביר פנים, צנוע ונחבא אל הכלים ותורם ביד רחבה לבית הכנסת.
מובא בפניכם סרטון ומקבץ תמונות שהוכנו ורוכזו בבית הכנסת לזכרו.
חבל על דאבדין ולא משתכחין
