משה נולד בחודש אפריל 1916 בעיר סלוניקי שביוון, להוריו, יעקב ומלכה. בגיל חמש התייתם מאִמו וגודל על־ידי אִמו החורגת, שרה, אשר טיפלה בו, באחיו ואחיותיו במסירות רבה, למד בבית־ספר של נזירים צרפתים בסלוניקי וסיים את לימודיו התיכוניים בהצלחה.

 

בשנת 1933 נרשם ללימודי רפואה באוניברסיטה, אך עקב תקרית קשה עם בן הדיקן, שכינה אותו "יהודי מלוכלך", ובתגובה על כך הפליא בו את מכותיו מבלי להתנצל – נאלץ לעזוב את לימודיו באותה שנה. מיד לאחר זאת עלה ארצה והחל לעבוד בקיבוצים ובמושבים, בפרדסים ובעבודות חקלאות שונות. לימים השתקע בתל־אביב. בימי המאורעות, הכרתו הלאומית הובילה אותו להצטרף אל שורות האצ"ל. באותה תקופה עסק בפעילות שמירה, מעקבים אחר תנועת הערבים, לשם תכנון פעולות תגמול. לימים למד את מקצוע הצילום ונתמנה להיות "צלם המחתרת", שעסק בתיעוד מסמכים סודיים ורגישים. בעת הפילוג באצ"ל, החליט להצטרף בשנת 1946 אל יאיר. עבר קורס ראשי קבוצות וכינויו בלח"י היה :ראובן.

 

דירתו בגבעת משה ב', בשכונת שפירא, שימשה את צורכי המחתרת ובה היו מדפיסים חומר תעמולה. לאחר רצח יאיר, נותק עִמו הקשר. עם בריחתו של יצחק שמיר ממיזרע, התחדש הקשר ושמיר מצא מקלט בדירתו הקטנה של משה, ששכר לאחר נישואיו עם אסתר לבית נחמיאס רק 10 ימים קודם לכן. כאשר נוכח משה לדעת כי המחתרת זקוקה לכסף באופן נואש, החליט, בהסכמת אשתו, לתרום את הנדוניה, בסך 150 לירות, לקופת התנועה. לימים השתתף בהכנת תעודות הזהות של הבורחים מלטרון. משה נעצר לאחר ניהול משא ומתן לקניית נשק וישב שבעה חודשים במחנה לטרון.

לאחר הקמת המדינה, עסק בעיסוקים פרטיים. 

בבית הכנסת, שימש משה כגבאי, היה פעיל במשך שנים רבות ועסק בחיזוק המקום וביסוסו. לעיתים שימש גם כחזן לעת מצוא וקולו הערב הדהד בין כתלי בית הכנסת לעיתים קרובות. רבים מילדי בית הכנסת זוכרים אותו היטב, הממתקים שחילק להם היו מהמשובחים שבדוכני השוק.

 

הלך לעולמו – י"ד באלול תשנ"ט (26.8.1999 ) בגיל 83 ונטמן בבית־העלמין ירקון בחלקת לח"י.

 

הותיר אחריו בן: יעקב, נכדות ונינים יבדל"א.