"באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו (את צורת הלבנה), ובליל עבורו לא נראה. וקיבלן רבן גמליאל (רבן גמליאל קיבל את עדותם). אמר רבי דוסא בן הרכינס: עדי שקר הן. היאך מעידים על האשה שילדה, ולמחר כרסה בין שיניה? (לא יתכן שתיראה הלבנה לילה אחד ולמחרת לא תיראה) אמר לו ר' יהושע: רואה אני את דבריך (שהללו עדי שקר). שלח לו רבן גמליאל: גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך (רבן גמליאל העמיד בפני ר' יהושע דילמה, ציות לנשיא לעומת אמונתו באמת ההלכתית שלו). הלך, ומצאו רבי עקיבא מצר. אמר לו: יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי. שנאמר (ויקרא כ"ג) "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אתם" - בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו. בא לו אצל רבי דוסא בן הרכינס. אמר לו: אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל, צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו. שנאמר (שמות כ"ד) "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל". ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים? אלא ללמד, שכל שלושה ושלושה שעמדו בית דין על ישראל, הרי הוא כבית דינו של משה (הטענה העיקרית היא, שאם תערער על סמכותו של רבן גמליאל, הרי שתוכל לערער על כל בתי הדין הקודמים על ימי משה רבנו ואין לדבר סוף. משמע, עליך לציית לרבן גמליאל גם אם אין חושב אתה שהצדק עימו). נטל מקלו ומעותיו בידו (ר' יהושע), והלך ליבנה אצל רבן גמליאל, ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו. עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו. אמר לו: בוא בשלום רבי, ותלמידי - רבי בחכמה (שאכן, צדק רבי יהושע בהלכה לגבי מועד עיבור החודש), ותלמידי שקיבלת דברי (שקיבלת את מרותי כמנהיג וכסמכות, על אף שהצדק היה עמך)".