גניזת קהיר - כתר ארם צובא
את העותק שנקרא כיום 'כתר ארם צובא' העתיק סופר ידוע בשם שלמה בן בויאעא, ולאחר ההעתקה "מסר אותו", כלומר הוסיף לו את המסורה, החכם המפורסם אהרון בן אשר. יש מחלוקת האם משפחת המסרנים של בן אשר היתה קראית או רבנית, אבל האמת היא שבאותה תקופה ההבחנות האלה עדיין לא היו ברורות.
מה שברור הוא שבמאה ה-11 'הכתר', שכבר אז נודע ביוקרתו ושימש דגם לעותקי תנ"ך אחרים, היה בירושלים ברשות העדה הקראית הותיקה והעשירה.
על הכתר נכתבה הקדשה ארוכה (שגם היא נעלמה יחד עם חלקים נרחבים ממנו) ובה נאמר: "זה המצחף (הספר) השלם של עש(רים) וארבעה ספרים שכתב אותו מרי ורבנא שלמה הנודע בבן בויאעא הסופר המהיר... ונקד ומסר אותו... החכם הנבון אדון הסופרים ואבי החכמים... היחיד בדורותיו מר רב אהרן בן מר רב אשר... הקדיש אותו השר הגדול האדיר האביר מרנא ורבנא ישראל... ממדינת בצרה... לירושלים עיר הקודש". בהמשך מפורט כי הספר יהיה תחת השגחתם של שני 'הנשיאים' (שהיו קראים) אך יהיה פתוח לעיון לכולם "כדי שיוציאוהו... בשלושה רגלים... לקרות בו ולהתבונן בו וללמד ממנו כל אשר יחפצו... ואם יחפץ איש מכל זרע ישראל מבעלי הבינה מהרבנים בכל ימות השנה לראות בו דברי יתר או חסר... יוציאוהו אליו לראות ולהשכיל ולהבין".
בלב העיר ירושלים עומד מעין מקדש, "היכל הספר".
ובלב ההיכל, בחדר הפנימי והעמוק ביותר, נמצא העותק המפורסם ביותר של התנ"ך - "כתר ארם צובא". הוא כל-כך יקר, שלמעשה הוא כלל לא שם. המוצג שאותו מצלמים המבקרים הוא חיקוי. הכתר האמיתי נעול ושמור היטב במקום סודי.
מקובל לומר ש"הכתר" הוא העותק השלם המוקדם ביותר של התנ"ך, וזה היה נכון עד 1947. כיום חסרים כמעט 40% ממנו.
מקובל לייחס את הכתר ל'ארם צובא', כלומר לעיר חלב בצפון סוריה - אך למעשה הוא נכתב בטבריה, נדד לירושלים, נפדה בקהיר, ורק אחר כך התיישב בחלב.
אז מהו סיפורו של 'הכתר'?
הכתר הוא עותק מפואר של כל ספרי התנ"ך, כתוב על קלף, שנוצר בתחילת המאה ה-10, כלומר לפני 1100 שנה, בטבריה. טבריה היתה משך מאות שנים המרכז של חוכמת לשון המקרא. שם פיתחו שיטת ניקוד שנקראת 'השיטה הטברנית' שבה אנו משתמשים עד היום (למרות שהיו עוד שיטות ניקוד יהודיות, שנשכחו עם השנים), ושם גם פיתחו ושימרו את 'המסורה', כלומר החוכמה הנמסרת מדור לדור בדבר הקריא והכתיב המדויקים של ספרי התנ"ך.