מדוע התארכו הדיונים במשך שמונה חודשים, מה עשו הדיינים? אין לנו איך לדעת, אך במקרים אחרים עולה בבירור כי נטייתם של הדיינים (כולם גברים כמובן) היתה פעמים רבות לטובת הגבר, שלעיתים היה מכר אישי, ולא לטובת האשה, שנתפסה לעיתים כקנטרנית, חצופה או 'בעייתית'.

האם הנגיד מצליח נענה לעתירתה של מליחה? לא ידוע. 

אולם כמה זמן לאחר מכן, ביום שלישי, י"ז בתמוז (28.6.1127), נרשם בפנקס בית הדין כי "מליחה בנת אבו אלפצ'ל זוגה אדם אלחלבי אלצירפי" מינתה וַכִּיל חדש בעניין גירושיה. שני נכבדים העידו על מינוי פקיד זה.

עוד באותו יום נרשמה עדות נוספת בפנקס בית הדין (החלק התחתון של הדף):

"חצ'רו אלי (הגיעו אל) בית דין הגדול של אדונינו מצליח הכהן ראש ישיבת גאון יעקב" אחד מן הנכבדים שהעידו על מינוי הפקיד באותו בוקר, ויחד עם שני פרנסים נוספים העידו השלושה כי "מליחה זוגה אדם אלחלבי אלצירפי... קד אברתה מן גמיע מוכרהא (פטרה אותו מתשלום ה'מאוחר' שלה)" והיא מוכנה להסתפק בנדוניה, שהיא רכושה הפרטי, בלבד, לאחר שתישבע על פרטיה. והעידו גם כי בעלה מוכן לתת לה גט בתנאים אלה, והדבר נרשם "יום אלתלתא אלמדכור אלתאריך לעילא פי הדה אלורקה (ביום שלישי הנזכר, בתאריך שלמעלה בדף זה)".

מליחה אם כן קיבלה את הגט שלה, אבל נאלצה לוותר על זכויותיה הכלכליות. מה היה תפקידו של בית הדין? בשביל מה מונה הפקיד אם ההסכם הושג על-ידי אנשים אחרים? מדוע נאלצה מליחה לוותר על המגיע לה, וכיצד היתה אמורה לתמוך בילדיה? ומה היתה תגובתו של הנגיד מצליח, מגינם של האלמנות והיתומים?

עוד על סוגיות אלה ניתן לקרוא בדוקטורט של Oded Zinger.

(עתירתה של מליחה לנגיד מצליח נמצאת בספרית אוניברסיטת אוקספורד, MSHebD66.16. התיעוד מפנקס בית הדין נמצא בספרית אוניברסיטת קיימברידג', TS8J5.4(2). ראו על כך בדוקטורט של זינגר, עמ' 203-201)