נקודת ההשקה בין ספרות חז"ל לבין סיפורו של יוספוס בספרו תולדות מלחמת היהודים ברומאים היא סיפור הנבואה לאספסייאנוס. בשני המקורות, תוכן הנבואה זהה. אספסייאנוס עתיד להתמנות לקסר רומי אלא שהשונות שבין המקורות רבה.

הרטוריקה בדבריו של יוספוס רבה ותפקידה היה ככל הנראה להרשים את אספסייאנוס. כשמנקים את הרטוריקה נותרים הדברים הבאים: "אתה אספסייאנוס תהיה קיסר, הנך שליט יחיד אתה ועמך טיטוס בנך, ולא רק אדון לנפשי תהיה אתה קסר, כי אם אדוני היבשה והים וכל זרע האדם". בדברי יוספוס לאספסייאנוס אין קשר להתמנותו לקיסר לבין המלחמה ביהודים. 

לעומת זאת, ריב"ז קושר קשר ישיר בין המלחמה לבין התמנותו לקיסר. תגובת אספסייאנוס לנבואת ריב"ז היה חוסר אמון מוחלט ואף חשש שדבריו יתפרשו כמרד בקשר ויביאו למותו שלו (אדר"נ נוסח א' ואיכ"ר) ועל פי הבבלי בגיטין, אספסייאנוס גזר על ריב"ז מוות עקב נבואתו [וכדו שמע מלכא וקטיל לההוא גברא] אלא שריב"ז ביסס נבואתו על מקרא מפורש ממנו משתמע שירושלים והמקדש יפלו בידי מלך ואלה על פי התרחשות הדברים עתידים היו ליפול בידי אספסייאנוס. ז"א, אין כאן נבואה כלשונה אלא מקרא מפורש ממנו משתמע שאספסייאנוס יתמנה למלך לפני שירושלים והמקדש יפלו לידיו.

האבחנה בין נבואה לדרשה בולטת במיוחד בלשון אבות דרבי נתן נוסח ב' :"כתב בידינו" וכך גם באבות דרבי נתן נוסח א': "כך מסור לנו". ז"א, ריב"ז לא ניבא אלא מסר את דבריו על פי ידיעותיו את כתבי הקודש. יתכן שגם בכתבי יוספוס רמוזה הדרשה או הנבואה במקום אחר בו מונה יוספוס את האותות שקדמו לחורבן והיהודים התעלמו מהם או פרשו אותם בניגוד למשמעות האמיתית שלהם. יוספוס חוזר על נבואתו/בשורתו לאספסייאנוס , בניסוח קיצוני עוד יותר: ״אך הדבר אשר עורר אותם יותר מכל למלחמה היתה נבואה סתומה הנמצאת גם היא בכתבי הקודש, כי בעת ההיא יקום בארצם אדם אשר ישלוט על העולם הנושב כולו. הם הבינו כי הכוונה לאחד מבני-עמם, וחכמים רבים טעו בפירוש, אלא שהיא בשׂרה למעשׂה את שלטון וספסיאנוס, אשר הוכרז כקיסר (אימפראטור) בארץ יהודה״ (תולדות מלחמת היהודים/ספר ו פרק ד/312-13). ההיסטוריון הרומי טקיטוס, בן זמנו של יוספוס, מדווח אף הוא על נבואה זו, וכמוהו גם הביוגרף סויטוניוס, שני דורות לאחר מכן. מסתבר שדבר הנבואה היה מפורסם לא רק בחוגים מצומצמים בארץ יהודה, אלא גם בחוגי משׂכילים ברומא עצמה. השונה כאן שזו נבואה/בשורה הכתובה בכתבי הקודש לפיה יקום אדם וישלוט בעולם.

מה היא אותה נבואה, המופיעה לפי יוספוס בספרי הקודש? ניתן להעלות השערות שונות. יתכן מדובר במשל הפסל שבחלום נבוכדנצר, בפרק ב בספר דניאל. בפירושו לדניאל בספר העשׂירי של חיבורו המאוחר יותר, קדמוניות היהודים, מזהה יוספוס את המלכות הזרה הגדולה האחרונה שתשלוט ביהודה עם רומא, ומתנבא על המשיח שיבוא ויתפוס את מקומה. כל זאת לאחר שטען שוב ושוב ב״תולדות מלחמת היהודים ברומאים״ שהמרד היה טעות מרה, ולאחר שחזה במו עיניו בכישלונו ובחורבן בית המקדש. יש חוקרים הסבורים שיוספוס התכוון לאותה מובאה שציטט ריב"ז לפני אספסייאנוס מספר ישעיהו י' לד' " "ונקף סבכי היער בברזל, והלבנון באדיר יפול".

המימד הנבואי לא נפקד גם בסיפור התלמודי בגיטין, ההנחה היא שריב"ז ידע שבית המקדש עתיד להיחרב, "ארבעים שנה עד שלא חרב בית המקדש היה נר מערבי כבה, ולשון של זהורית מאדים, וגורל של שם עולה בשמאל, והיו נועלין דלתות ההיכל מבערב ומשכימין ומוצאין אותן פתוחין. אמר לו רבן יוחנן בן זכאי: היכל, למה אתה מבהלנו? יודעין אנו שסופך ליחרב" (יומא לג, ב) שהרי הנביא  זכריה (520 לפניה"ס) כבר ניבא על החורבן כמה מאות שנים קודם לכן (זכריה יב',יג'). יוצא, שריב"ז גוער בדלתות ההיכל אך ורק בכדי לדרוש מהם שאין הם צריכים להבהיל את הציבור.

לסיכום, הנבואות/בשורות של יוספוס וריב"ז שונות זו מזו בתכנן ובטיבן. יוספוס אכן מתנבא לאספסייאנוס שעתיד הוא להתמנות לקיסר רומי ואין הוא מנסה בדבריו לנמק בפני אספסייאנוס את נבואתו שכן זו טיבה של נבואה, שנאמרת על ידי נביא. לעומת זאת, אין בדברי ריב"ז שום רמז על יכולת נבואית כלשהי כי אם מסורת או כתובים ויכולתו לחזות את העתיד המתבססת כדרכם של חכמים בני זמנו, על ידיעותיו ובקיאותו בכתבי הקודש.