יוסף הכהן כפי שקראו לו, שימש במשך שנים רבות, בשנות השישים, שבעים והשמונים, גבאי בית הכנסת אותו שירת ושימש בנאמנות ובמסירות רבה. יוסף היה הראשון לפתוח את שערי בית הכנסת ואחרון לנעול אותם וזאת לאחר שניקה, סידר וטיפל במסירות בכל דבר ודבר. מה שנחרט היטב בזכרונם של מכיריו הם טקסי פדיון הבן שנערכו בבית הכנסת. יוסף הכהן נהג לפי כל "כללי הטקס" ונהג להתמקח בקשיחות עם הורי הרך הנולד על גובה הפדיון אותו דרש עד שלעיתים נראה כאילו לא יצליחו ההורים לפדות את תינוקם. לכשהתרצה, ונפדה התינוק, הכירו כל משתתפי הטקס אדם נעים, בעל סבר פנים יפות, חייכן ורחב לב שעושה הכל לקדש את המקום על יושביו.

יהי זכרו ברוך.

נפטר כו' ניסן תשנ"א