top of page
זיכרון עולם
ווילאם בן פרלה ומשה אלשטיין ע"ה
"באחד מימי שנת 2017 צלצל הנייד שברשותי. על הקו היה אדם הציג עצמו כחברו של יהודי ממוצא סלוניקאי שאינו דובר עברית וברצונו להכניס ספר תורה למשכננו. לשאלתי, ענה הדובר שרצון זה נובע משום היות האדם ממוצא יווני סלוניקאי ובאמצעות מצוות הכנסת ספר תורה יונצחו הוריו ובני משפחתו שנרצחו בימים האפלים של השואה.
מיד קבענו פגישה אליה הגיע וויליאם ורעייתו שמחה ועוד זוג חברים שהתברר לי דוברי צרפתית הם ומיד, קלחה השיחה ברצף.
התברר שוויליאם ורעייתו שמחה תבל"א הם תושבי העיר מרסיי שבצרפת, נישאו בגיל מאוחר ולא היו הולידו ילדים. וויליאם פנה לרב המקומי ביקש לעשות מעשה טוב בשלהי חייו והעצה שקיבל מהרב הייתה, לכתוב ולהכניס ספר תורה לבית כנסת. וויליאם קיבל את העצב ובעת ביקוריו בארץ חיפש ברשת האינטרנט בית כנסת התואם את מוצאו וכך הגיע אלינו. בשיחת הטלפון, סיפרתי על מצבינו ועל אודות משכנינו הזמני שאינו מזכיר במאומה את היותו נושא שם הפועלים הסלוניקאים יוצאי נמל תל-אביב ולכן, ביקשתי להפגש לצורך תיאום ציפיות. בפגישה שנערכה במשכננו הזמני סביב שולחן עם כיבוד קל ושתיה סיפרתי לו אודות מצבינו המשפטי, שהמקום בו נערכת הפגישה הוא משכן זמני עד כניסתינו לבית הכנסת החדש ההולך ונבנה כשהצפי לסיום הבניה הוא כ שנתיים. וויליאם שמע בכובד ראש, סקר את בית הכנסת ושאל האם קיימים עוד בתי כנסת הנושאים את שם יהודי יוון. הפניתי אותו לבית הכנסת הגדול של ספרא ברחוב איבן שפרוט בתל-אביב ולבית כנסת נוסף בדרום העיר לפני שנפרדנו הערתי - דע לך מר אדלשטיין, אתה עושה מצווה גדולה שלא לכל יהודי מזדמנת מצווה זו. להיכן שתחליט לפנות לתרום את הספר, תבורך ואל תשכח להזמין אותי, גם אם זה לא יהיה אצלינו תבורך ושיהיה בהצלחה. בסיכום הפגישה שתועדה במייל הדגשתי לו את ההערה.
לאחר מספר ימים התקשר וויליאם והודיע לי, החלטתי להכניס את ספר התורה אצלכם ומה שקנה את ליבי היא ההערה האחרונה שהערת. בו במקום קבענו מספר פגישות לתיאום כשאת כל ההפקה נטל על עצמו ועד בית הכנסת, תיאום המשטרה וקבלת היתר לצעדה עם ספר התורה ממשכנהו הזמני עד למקום משכננו הישן בפתח נמל תל-אביב, תאום עם העיריה, הצבת סדרנים, תיאום חובשים, תיאום עם קב"ט הנמל וכו'.
הכנסת ספר התורה נערכה ביום יז' אייר תשע"ח תשע"ח (2/5/2018), ברוב עם הדרת מלך. בשמחה השתתפו חברי ביה"כ, חברי ביה"כ הגדול, חברי הבולל זכר שלמה, עוברי אורח המתגוררים בסביבה והכל בליווי מוסיקה שמחה. עם הגיע הצעדה לשטח המשכן הישן שכבר לא היה קיים רקדנו עם ספר התורה על אותו תא השטח בו שכן המשכן.
בתום הצעדה, התכנסו המשתתפים לסעודה חגיגית שכללה בשר, דגים, סלטים ועוד מני תופינים טעימים.
במהלך הסעודה, הוענקו לווליאם, לרעייתו ולאחותו תעודת הערכה על מצוות הכנסת ספר התורה. וויליאם סיפר על עצמו, על משפחתו שנרצחה בשואה ועל הכבוד שנפל בחלקו ובחלקן של רעייתו ואחותו להנציחם באמצעות מצווה זו.
וויליאם הפך לחלק בלתי נפרד מחברי בית הכנסת, הוא נהג להגיע רגלית מביתו בארץ במרחוב בלפור, לבית הכנסת וברמה האישית, הפכנו לידידים ממש. הידידות באה לידי ביטוי בשיחות ארוכות, בעזרה שהגשתי לו בכל מיני סידורים בארץ משום שהעברית לא הייתה שגורה בפיו, הגשת מסמכים לרשויות ותרגומם, תיאומים לוויליאם לקבלת טיפולים רפואיים, תיאום טיפולי שיניים, תיאום וליווי טכנאים שבביתם ועוד ועוד וכל זה מתוך דאגה לוויליאם ורעייתו לשגרת חייהם בעת שהותם בארץ.
וויליאם לא היה בקו הבריאות וממדי פעם טופל בארץ ובעיקר טופל בעיר מרסיי.
כחודש לפני פטירתו, עת שהה בארץ, הודיע לי וויליאם שהוא חייב לחזור למרסי עקב טיפולים רפואיים ונראה לו שהוא לא יחזור יותר לארץ. כשבוע לפני חזרתו, הגעתי לביתו פעמיים בכדי לבקרו ולצערי ווילאם לא שהה בבית באותה העת ועל אף שהשארתי הודעות באולם הקבלה במתחם בלפור, לא יצא לנו לשוחח.
וויליאם הלך לעולמו ביום חמישי כא' כסלו תשפ"ג (1512/22) והובא למנוחת עולמים בבית העלמין במרסיי למחר היום, יום שישי ערב שבת כב' כסלו תשפ"ב".
יהי זכרו ברוך.
יהי זכרו ברוך.
חבל על דאבדין ולא משתכחין
bottom of page