top of page
מבוא
הסיפור המסתורי המסופר במספר מקורות בספרות חז"ל ובכתבי יוסף בן מתתיהו מתאר אירוע שהתרחש בבית המקדש במאה השניה לפנה"ס. בסיפור זה, יוצאת בת קול משמים המדווחת דיווח דרמטי ליוחנן הכהן הגדול שעה שעסק בהקטרת קטורת בקודש הקודשים ביום הכיפורים. בת הקול דיווחה ליוחנן שבניו שיצאו לקרב ניצחו ניצחון גדול באנטיוכיה, דיווח שהתברר כאמיתי וכמתוזמן בדיוק לשעת הדיווח.
במאמר, נצלול במנהרת הזמן לתקופה הנדונה, נתאר את המצב התורני, הפוליטי, הכלכלי והצבאי וכמובן נתמקד בתיאור האירוע וניתוחו. על מנת שהדיוטות שאינם בקיאים יבינו את ההקשרים יוסבר להלן ובקצרה מהי בת קול.
ביהדות, בת קול היא אמצעי להעברת מסרים בין הקב"ה לבני אדם. בתחילה הועברו המסרים על ידי משה רבנו, לאחר מכן על ידי הנביאים ושעה שמת אחרון הנביאים הועברו מסרים על ידי בת קול כפי שדורש התלמוד:
"תנו רבנן: משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי - נסתלקה רוח הקודש מישראל, ואף על פי כן היו משתמשין בבת-קול". בבלי, סנהדרין, י"א עא'
בתלמוד יוצאת בת הקול מאחורי הפרגוד (מקום בו שוכנת השכינה):
"כבר שמעתי מאחורי הפרגוד: שובו בנים שובבים", חגיגה ט"ו עא'.
לעיתים יוצאת היא מקודש הקודשים (המקום המקודש ביותר בבית המקדש לשם נכנס כהן גדול בבגדי לבן אחת לשנה ביוה"כ להתפלל על העם):
"שפעם אחת הייתי עובר לפני בית קודש הקדשים רכוב על סוסי ביה"כ שחל להיות בשבת ושמעתי בת קול יצאה מבית קודש הקדשים ואומרת שובו בנים חוץ מאלישע בן אבויה", ירושלמי חגיגה פ"ב ה"א.
הסיפור במאמר זה מתמקד אם כן בבת הקול המבשרת ליוחנן הכהן הגדול על ניצחון בניו בקרב באנטיוכיא ובהשוואת המקורות השונים.
רקע היסטורי
יוחנן הורקנוס הראשון היה בנו של שמעון החשמונאי ונכדו של מתתיהו הכהן. הוא עלה לשלטון ולכהונה הגדולה לאחר הירצחו של אביו שמעון בידי חתנו, תלמי בן חבוב, ביריחו בשנת 134 לפנה"ס. קורותיו של יוחנן הורקנוס בכתבי יוספוס נפתחים במשפט קצר:
"והורקנוס נטל את הכהונה הגדולה של אבותיו". קדמוניות היהודים יג, 230.
בהמשך מספר יוספוס שתלמי החזיק באימו ובשני אחיו של יוחנן כבני ערובה והתבצר במבצר דוק מבצר דוק מתנשא על פסגת הר קרנטל בסמוך ליריחו.
לאחר מצור שהטיל יוחנן על המבצר, רצח תלמי את אימו ושני אחיו ונמלט לפילדלפיה הלא היא רבת עמון שבעבר הירדן (תולדות מלחמת היהודים א 54-60, קדמוניות היהודים יג' 228-235). בד בבד עלה אנטיוכוס השביעי סידטס וצר על ירושלים אולם בתמורה לכסף ולנאמנות אליו הסיר את המצור. אנטיוכוס סידטס נהרג במלחמה עם הפרתים (תולדות מלחמת היהודים א 61-62, קדמוניות היהודים יג' 236-253) ואז החלה תקופה של חוסר יציבות וחילופי שלטון תדירים בממלכה הסלווקית.
תקופה זו נוצלה על ידי יוחנן הורקנוס הראשון לביסוס הממלכה החשמונאית ולהרחבתה, הוא סיפח ליהודה את חבל אדום וייהד את תושביה וכך מתאר זאת יוספוס:
"הורקנוס כבש גם את אדוריים ואת מרישה ערי אדום, והכריע את כל האדומים, והרשה להם להישאר בארץ (אדום) אם יימולו ויאותו לקיים את חוקי היהודים. והללו קבלו על עצמם מאהבת ארץ אבותם גם את המילה וגם להשוות את שאר הליכות-חייהם לאלו של היהודים. ומאותו זמן ואילך היו הללו יהודים". קדמוניות היהודים יג, 258-257.
"שנאתו לשומרונים היתה במרכז הגורמים לתקיפתה ולהשתלטות עליה לאחר מצור בן שנה, אלא שהורקנוס לא הסתפק בכך, אלא מחה אותה כולה והניח לנחלי איתן לשטוף אותה, שכן הבקיעה עד כדי כך שנהפכה לערוצים וניטלו ממנה הסימנים להיותה פעם עיר" . קדמוניות היהודים יג, 281.
יש להניח כי בראות הורקנוס את עצמו כמלך, ובירושלים, ביקש למחוק ולמחות כל זכר למרכז השומרוני הקדום, כזה שעלול להציג עצמו כמתחרה לירושלים.
"הוא כבש ערים הלניסטיות, סמריה (שומרון) וסקיתופוליס (בית שאן) ותחומי ממלכתו הגיעה עד עמק יזרעאל".
מלחמת היהודים א' 62-66, קדמוניות היהודים יג' 264-258, 275-281.
הוא כרת ברית עם הרפובליקה הרומית ועם מצרים התלמית (קדמוניות יג' 259-266, 266-278) והיה הראשון לטבוע מטבעות של יהודה כמדינה עצמאית ועל מטבעותיו נכתב , יהוחנן הכהן הגדול וחבר היהודים, וכן , יהוחנן הכהן הגדול ראש חבר היהודים.
יוחנן היה דמות נערצת בעני רבים מבני דורו ויוספוס ראה בו מופת לשליט אדיאלי המאחד סמכות חילונית ודתית כאחד ואת השליט הכשר האחרון בשושלת החשמונאית. רמז לכיבושיו נמצא במגילת תענית המונה ברשימת המאורעות המשמחים את גלותם של "אנשי בית שאן ובקעתא" , את כיבוש העיר שומרון ואת יום הר גריזים ואשפר ששלושתם מכוונים לניצחונותיו של יוחנן הורקנוס הראשון. בספרות חז"ל, מכונה יוחנן "יוחנן כהן גדול" ומרבית המקורות מתייחסים אליו בכבוד גדול.
המשנה מונה אותו בין שבע הדמויות המיוחסות שזכו להכין מי חטאת מאפר פרה אדומה:
"חכמים אומרין, שבע מעזרא והילך. מי עשאן: שמעון הצדיק ויוחנן כוהן גדול, עשו שתיים שתיים; אליהועיניי בן הקף וחנמאל המצרי וישמעאל בן פיאבי, עשו אחת אחת". משנה פרה ג ה.
המסורת המתוארת בפסקה הבאה, מייחסת להורקנוס מעין נבואה וזאת לאחר שפסקה הנבואה בישראל.
תוכן האגדה
מסורת אגדה זו נוגעת לכיבוש העיר סמרייה-שומרון בידי יוחנן בשנת 107 לפנה"ס. הניצחון הושג לאחר מצור ארוך משום שלעזרת העיר בא השליט הסלווקי אנטיוכוס התשיעי קזיקנוס כפי שמתאר יוספוס:
בנוסף, בא לעזרת אנשי סמריה-שומרון השליט תלמי לאתירוס, בן המלכה המצרית קליאופטרה השלישית (קדמוניות יג' 278).
באגדה, פוגשים מנהיג, כהן גדול הנערץ על נתיניו בשעה קשה ובניו הם הנחלצים לעזרתו והם האחראים לניצחון בקרב. אלא שבשונה לבשורת ניצחון בשדה הקרב, הבשורה נמסרת במקדש, במקום הקדוש ביותר ליהודים, בקודש הקודשים.
באגדה, תיאור הקשר בין הקב"ה לבין הכהן הגדול באמצעות בת קול בשעת הקטרת קטורת בקודש הקודשים ביום הקדוש ליהודים, יום הכיפורים. וכך מתאר יוספוס אגדה זו:
המקבילות בספרות חז"ל מופיעות במספר מקומות.
גם התוספתא מתארת אגדה זו:
ובמדרש:
בתחום מדיניות הפנים פעל שמעון למתן לגיטימציה לשלטון שושלת החשמונאים, מסוג זו שהייתה בעבר לשלטון בית דוד. בשנת 140 לפנה"ס כינס שמעון אספת עם גדולה, "כנסת גדולה" אספה שהייתה מכונסת במקרים בהן נדרשה החלטה בעניין הרה גורל, כמו אישור האמנה בימי נחמיה, או עם פרוץ המרד הגדול ובמקרים אחרים. האספה זו כונסה על מנת לתת לגיטימציה לשלטונו של שמעון ושלטון יורשיו. שמעון הוכרז כ"מוֹשל וכוהן הגדול לעולם עד עמוד נביא נאמן" מקבים א' 41. בכך הוא מונה למנהיג האומה לכל דבר, פרט לתואר "מלך" שלא הוענק לו על ידי האספה.
מכאן, הצורך של בית חשמונאי להוכיח נבואה בימיו וזה מה שעשה יוחנן בנו..
יוספוס מתאר את האגדה כמתרחש בבית המקדש בספרות חז"ל האגדה מתרחשת ב״בית קודש הקדשים״ והדבר מרמז שהקרב בו נצחו בניו של יוחנן התנהל ביום הכיפורים ממש, והרי לנו ״מלחמת יום כיפור״ של ימי בית שני.
האגדה עשתה רושם גדול והשתמרה לדורות גם אצל יוספוס וגם בספרות חז"ל. יוחנן הורקנוס נותר כהן גדול עד יומו האחרון. בניו, לעומת זאת, כבר לקחו לעצמם כתר מלוכה. הנבואה משתלמת.
לפני מותו מינה את אשתו לכהונת המושלת, ואת בנו אריסטובולוס מינה לכהונה הגדולה. אך לאחר מותו כלא אריסטובולוס את אמו ואת אחיו (פרט לאנטיגונוס, אותו מינה לשר צבאו), ולקח לידיו את שתי הכהונות.
סיכום
האגדה המספרת על יוחנן ששמע בת קול בקודש הקודשים בשעה שעבד עבודת הקודש ביום הכיפורים היא מן המסורות הקרובות ביותר בין יוספוס לבין מקורות חז"ל בהיבטי התיאור הלשוני ובהקשר העניין. מסורת זו היא אגדת מקדש יפה המשלבת מוטיבים יהודיים של המקדש, כהונה, עבודת הקודש במקדש, הקטרת הקטורת, בת קול המשתלבת עם מיתולוגיה הלניסטית רומית של אותות משמיים המבשרים התרחשות עתידית. באגדה, תיאור הנבואה, מוטיב החוזר ונשנה בספרות חז"ל ובאגדה זו מיוחסת הנבואה ליוחנן הכהן הגדול. מה שחריג בתיאור אגדה זו היא תאורה במספר מקומות בתלמוד, בתוספתא ובמדרש וכן בספרו של יוספוס. התוספתא, היא המקור הקדום ביותר המצטט אגדה זו ומלשון יוספוס ניכר שהכיר אגדה זו כמסורת שבעל-פה.
לא הובא במאמר זה גרעין אגדה זו מהספריה של קומראן ושככל הנראה הגיעו לשולחנו של יוספוס ואשר תרגם אותה ליוונית בספרו קדמוניות היהודים.
האגדות השונות אודות בת קול המשובצות בספרות חז"ל נקלטו בבתי המדרשות של התנאים והצמיחה שלב שלישי של יצירה ספרותית בעקבותיה תועדו אגדות המתרחשות בבית המקדש והן שהכריזו על קץ עידן הנבואה ועל היות חכמים ממשיכיהם של הכוהנים.
לקריאה נוספת: טל אילן, ורד נעם. בין יוספוס לחז"ל. כרך א - האגדות האבודות של ימי הבית השני. הוצאת יד יצחק בן צבי. ירושלים. עמודים 241-154.
להעברת הערות/משוב
ראו גם
bottom of page